שרית פלייןנמצא הפירוש ל״ אף על פי כן נוע תנוע" ככה מכינים פיצה במטבח שלי
אני נשבעת לכם למכשירים אצלי בבית יש חיים משלהם. רצונות משלהם ובעיקר החלטות משלהם.
מצד שני אומרים שכלבים מקבלים את האופי של הבעלים שלהם אחרי כמה שנים, אז אולי גם המכשירים שלי כמוני- נחושים להצליח אף על פי כן ולמרות הכל.
קחו למשל את מה שקרה הבוקר אצלי במטבח:
השעה היתה 11, יש לי פחות משעה להתארגן ולצאת לפילאטיס,ואני מחליטה שזה זמן מצוין להכין בצק לפיצה.
אז מה אם מעולם עד היום לא הכנתי פיצה?( פיצה על פיתה לא נחשב מתברר), אז מה אם העוזרת בבית ותיכף תגיע למטבח? אז מה אם אני עדיין בשלבי ההתאוששות והקצב האיטי של הבוקר? התחייבתי לעצמי על צעדים קטנים?( אפשר לקרוא על זה כאן) הכנת פיצה היא צעד כזה.
קדימה למטבח.
צריך להוציא את המיקסר לשיש, "אוףףף כמה שהוא כבד!", נשמעו צעקות מחאה מכיוון הידיים שלי ונענו ב" שששש תרגעו יהיה בסדר"
שמתי את האייפד על המתקן שלו במטבח, פתחתי את המתכון ויאללה לעבודה.
או . קיי , כל החומרים בתוך קערת המיקסר, הפעלתי אותו, הכל בסדר.
היי, רגע! לאן אתה הולך? סבתא שלך היתה מכונת כביסה שככה אתה מטייל???
כן, כן , מתברר שתוך כדי סיבובים הוא מתקדם על השיש. הזזתי אותו חזרה למקום בטוח ממש במרכז השיש,העפתי מבט בשעון – יופי נשאר זמן בדיוק להחליף לבגדי ספורט עד שההוא יסיים ללוש.
השארתי את המיקסר בחברת האייפד במטבח( אתם זוכרים- מקום בטוח במרכז השיש) והלכתי לחדר.
כעבור שתי דקות נשמע בום אדיר.
כל כך אדיר שקיבלתי סמס מהשכנה ששאלה בדאגה אם הכל בסדר אצלנו.
זה המראה שהתגלה לי.
האדון, הגיע לקצה השיש, קפץ קפיצת באנג'י, ירד אל העם ו- המשיך ללוש.
העיקר- לבצק שלום. עוד עשר דקות אני צריכה לצאת. הרמתי אותו- והחלטתי להמשיך להפעיל אותו על הרצפה.
סוף טוב הכל טוב, נכון?
אז זהו , שעוד לא.
לפני שיצאתי מהמטבח הסתכל אלי האייפד במבט מתחנן ולחש:
"אל תשאירי אותי עם המסובב הזה לבד"
לקחתי אותו והוא נשא אלי מבט תודה ו- בום טראח , צנח לי מהידיים.
אוףףףףףף
ככה הוא נראה המסכן.
נותרו עוד חמש דקות.
החלטתי שאני משאירה את הכל( כן , כן , המיקסר סיים לעבוד והעברתי את הבצק מכוסה לתפוח לאיטו במקרר ) והולכת לפילאטיס.
בדרך הבנתי כמה דברים:
בדיוק כמו שלא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות מרגע ודודלי, לא משאירים מיקסר לבד .
אין דבר העומד בפני הרצון שלי לאפות פיצה בעצמי
עייפות, "חורים בידיים" ושאר "מתנות" הפיברומיאלגיה יכולים לגרום לי אחת משתי האפשרויות: לבכות ולוותר או לצחוק ולכתוב על כך פוסט.
נחשו מה בחרתי.