זכות השתיקה, חובת השתיקה.

לפעמים זכות השתיקה היא חובת השתיקה
מילה שנאמרה או נכתבה, כבר לא יכולה להימחק. היא עשתה את הפעולה שלה. הכאיבה, פצעה, יצרה סערה ושום דבר לא יבטל את זה.
נכון, לא התכוונתי, כלומר כן התכוונתי, אבל לטוב ובכל זאת יצא רע.
ויכולתי להימנע מזה. אם רק הייתי מחכה רגע, חושבת לפני שחרור המילה לאוויר.
אם רק- זה צירוף שקיים רק בתיאוריה. הוא לא עוזר. זה כבר נעשה.
המילים עשו את שלהן, ולא משנה כמה אני אנסה למחוק אותן, בטיפקס, במבול שיורד כרגע בחוץ וגם אצלי. הן שם. שורטות וצורבות.
יש עוד אם רק. אם רק הייתי הצד הנמען של המילים האלו, זה היה כואב פחות.
לדעת שאני זאת ששלחתי אותן, זה כואב כל כך שאני מרגישה אותן פיזית. הן תקועות לי בגרון, דוקרות, שולחות זרועות לתוך הבטן ובועטות.
אם רק הייתי שומרת על חובת השתיקה.
מראה את האהבה שלי בחיבוק והקשבה בלבד.