את הספר ״ אור נדלק במרפסת״ שכתבה יעל שכנאי התחלתי לקרוא בטיסה בדרך לברצלונה וסיימתי אותו במלון בצער רב, אבל לא. זה במפורש לא ״ ספר טיסה״
בלי לקלקל לכם את הנאת הקריאה על ידי ספוילרים, אני יכולה רק לספר שהעלילה שלו עוסקת בסודות והמחיר אותם הם גובים.
יש כאן שתי עלילות שמשתלבות זו בזו, עבר עם הווה.
זה לא ספר טיסה, כי הדמויות כולן נכנסות ללב, מעוררות מחשבה וחמלה.
זה לא ספר טיסה, כי אני כותבת את ההמלצה הזו יומיים אחרי שסיימתי לקרוא אותו ועדיין זוכרת מה קרה שם.
לכאורה זהו סיפור של התאהבות ובגידה, נעמי נשואה לרובן, אם לשני מתבגרים מתאהבת בשכן שלה.
יש עוד שתי עלילות משנה, אחת מתקופת הנערות שלה והשניה המתרחשת בסדנה להורדת משקל המתיימרת להיות מסע אל עצמך.
אבל, כל מה שאכתוב כאן על העלילה רק יחטא לספר.
בכישרון עצום הסופרת לוקחת רעיונות שעלולים היו להיות בנאליים ורוקמת יצירה יפהפייה, עמוקה ונוגעת.
כל כך נוגעת עד שכשקרה משהו שאני לא יכולה לגלות לכם לקראת סוף הספר, אמרתי בקול רם- ״מה?! למה?״ והבהלתי קלות את בעלי שלא הבין מה קרה לי.
אני מנסה לחשוב מה היה בספר שכל כך תפס אותי, מעבר לעלילה עצמה ומבינה – הכתיבה שלה גרמה לי להרגיש שהיא מכירה אותי.
כמו שיחה עם חברה טובה שגורמת פתאום לתובנות ליפול ולהסתדר בראש.
חווית קריאה שבה אני חוזרת וקוראת את המשפט שוב ואומרת- נכון! גם אצלי זה כך.
הנה דוגמא אחת למשפט כזה:
״כמה געגוע יכול להכאיב ממש בעומק הגוף, בין העצמות והגידים, בסחוסים ובוורידים״
רוצים עוד? רוצו מהר לקרוא את הספר.
להמלצות על ספרים נוספים לחצו כאן