ביקורת הקריאה שלי על ספר הביכורים של רון דהן , בשילוב שיחה עם עצמי של פעם
אני לא שייכת לאלה שחולמים לחזור לגיל הנעורים. ממש לא, אבל אם כן היו מחזירים אותי רק לרגע כדי לומר משהו לעצמי של פעם הייתי אומרת לי:
״ התחושה הזו שיש לך , שכולם מרגישים שייכים ואת לא, שלכולם הכל הולך בקלות וטבעיות ואת צריכה להתאמץ ועדיין מרגישה חורקת, שכולם יודעים איזה סוד גדול שגורם להם להיות מגניבים ( ככה אמרו פעם, בנעוריי הרחוקים) ורק אני לא מצליחה לגלות אותו?
אז התחושה הזו קיימת אצל כולם. לפחות חלק מהזמן.
זה לא באמת שהולך להם בקלות וטבעיות, הם לא באמת יודעים את הסוד, גם הם מנסים להבין איך לאחרים הולך בקלות וטבעיות תוך כדי שהם חורקים.
עוד הייתי אומרת לה, זה יעבור, את תמצאי את הדרך שלך , התחושות האלה יתפוגגו, (אם כי מדי פעם יתנו פרצי נוכחות ולרגעים תרגישי שוב כך) ואת תרגישי שייכת באמת, רוב הזמן.
למה נזכרתי בתקופת התיכון והרגשות האלו שהביאה איתה?
כי סיימתי לקרוא את הספר״ בוא כמו שאתה״ שכתב רון דהן וזו התחושה החזקה ביותר שהוא הציף אצלי.
הספר מסופר מנקודת הזמן של ההווה , איתמר מקבל שיחת טלפון ממאיה ובעקבות השיחה נוסע אליה מתל אביב לכפר גלעדי, במהלך הנסיעה ובהמשך בפגישה בין שניהם וגם בינו לבין יותם נפרשת עלילת הסיפור שהתרחש בתקופת נעוריהם.
משולש של היחסים בין צלעותיו לא לגמרי ברורים , לנו הקוראים ובמיוחד לצלעות המשולש הזה, אבל הם הולכים ומתבהר ים במהלך העלילה, עד שזו מגיעה אל סופה.
כל אחת מהדמויות מרגישה בדיוק את התחושות עליהן כתבתי בתחילת הפוסט, למרות שהן בדיוק הדמויות שנראו תמיד מעבר לכל התלבטות, הן תמיד ידעו מה הן רוצות. שמו פס על החוקים, אבל בלי לגלוש להתנהגות עבריינית.
ילדים טובים, שבודקים גבולות, כי אין אף מבוגר שיציב להם את הגבולות האלו.
איתמר התייתם מאמו , ואביו רוב הזמן שוכח להיות אביו. יחד עם זאת , איתמר הוא היחיד שזוכה לדמות אב כלשהי( גם אביו שמדי פעם מתפקד וגם אבנר, דמות משנית בסיפור)
לא ממש ברור לי היכן ההורים של יותם ושל מאיה. מה שברור זה שהם גדלים די לבד.
דמות נוספת שמלווה את המשולש הזה לאורך כל הספר היא המוזיקה.
הם , ובעיקר יותם, מנגנים, חולמים על הופעות גדולות שלהם מול קהל, מדברים ונושמים מוזיקה, כשקורט קוביין סולן להקת נירוונה מתאבד הם אבלים באופן אישי,
המוזיקה היא חלק מהחלומות שלהם ובהמשך היא זו שמחמיצה את נשמתם ומשקפת להם את התנפצות החלומות.
לקראת סוף הספר אומר איתמר ליותם:״ הפכת להיות קלישאה״ ויותם עונה לו:״הקלישאה הכי עתיקה בספר. מוסיקאי שיכור שאיבד את הכול.״
ולמרות זאת הספר לא נופל במלכודת הקלישאות, מסיבה אחת פשוטה. הוא כתוב היטב.
הוא סחף אותי לקריאה ועורר בי מחשבות.
עוד מילה על שם הספר. ״ בוא כמו שאתה״ הוא אחד השירים הידועים והמצליחים ביותר של להקת נירוונה, שאותה מעריצים יותם, מאיה ואיתמר, אבל זהו גם המסר שעובר לקראת סוף הספר – בוא כמו שאתה, עם סימני השאלה, עם הכאבים, עם חוסר השלמות והמושלמות.
זה מה שהייתי אומרת לנערה שהייתי-
בואי כמו שאת, הכל בסדר.
אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים?
לחצו על ״ הרשם לבלוג״ למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם, אשרו את מייל ההרשמה שיגיע אליכם.
זהו, עכשיו תשארו מעודכנים 🙂
להמלצות קריאה נוספות לחצו כאן
ספר שנוגע בנימי הזכרונות הכי פרועים של הנפש ברגישות עדינה. כתיבה נפלאה.