ביקורת קריאה על ספרה של חנה טואג
אם אני מניחה את הספר שאני קוראת רק כדי ללכת להתקלח, ובזמן המקלחת ממשיכה לחשוב רק עליו,זה סימן.
אם אני עוצרת 50 עמודים לפני הסוף, רק כדי ישאר עוד קצת גם למחר זה סימן.
זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר ״לאורה״ שכתבה חנה טואג.
הספר זכה בפרס קוגל לספרות בשנת 2010. איך קרה שהגעתי אליו רק עכשיו?
על כך היה עונה סבא של לאורה, גיבורת הספר:״ לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים, יא בינתי״
וזה בדיוק הזמן לעצור רגע ולספר לכם מעט על העלילה:
לאורה היא נערה צעירה, כמעט ילדה, הבת הבכורה במשפחה יהודית בלוב, ערב מלחמת העולם השניה.
אביה שהיה סוחר נודד נרצח על ידי בדואים, והיא אמה נאלצות לעשות ככל יכולתן כדי להביא אוכל הביתה.
כך היא מכירה את לורנצו, חייל איטלקי שבא כדי לתת את מדיו לכביסה, ובין השניים נרקמת אהבה אסורה(האם באמת יש דבר כזה? האם אהבה יכולה להיות אסורה?מי אוסר אותה ובאיזו זכות? אלו חלק מהשאלות שעלו בי במהלך הקריאה)
הספר מלווה את לאורה במהלך חודשי הריונה.
אמא שלה רואה בלאורה ובהריון שלה אות קלון, ועושה ככל יכולתה כדי להעלים אותו.
בלילות כשנדמה לאמא שלה שלאורה ישנה היא מדברת אליה ברוך ומספרת לה דברים.
בימים היא כועסת וקשוחה, אבל זה לא מרוע,זה הכאב הגדול וקשיי החיים שגורמים לה להתנהג כך.
״אסור לנו ליפול! מי שנופל דורכים עליו, תזכרי, ומי שהכנפיים שלו שבורות רוכבים עליו״ כך היא אומרת.
האמא עוררה בי מצד אחד כעס גדול ורצון לנער אותה ולומר לה, גברת ככה לא מתנהגים כלפי ילדים. מצד שני היא מעוררת חמלה. אלמנה, עובדת כל כך קשה, נשארה לבד עם אבא עיוור ו4 ילדים, שהבכורה בהם בהריון.
זה סיפור שמסופר בחמלה גדולה ולכן מעורר חמלה גם אצל הקורא.
דמות חשובה מאוד בספר היא הסבא של לאורה.
הוא עיוור מלידה, ודווקא הוא רואה את מה שחשוב, הוא רואה את הלב, ולמרות הסכנה אין כאן שום קלישאה.
חנה טואג רוקמת את הדמויות והעלילה בחוטים עדינים, היא מציירת תמונות במילים והופכת מילים לתמונות.
השפה בספר משלבת ביטויים בערבית, מילים באיטלקית, ביטויים מהמקורות היהודיים אותם מרבה הסבא לצטט.
השפה בה מדברת לאורי(״ אני לא יצא״ יושנת) הפריעה לי בהתחלה , אבל מהר מאוד הבנתי- זה חלק מהדמות.
לאורי לומדת לקרוא בפעם הראשונה בגיל 15,על ידי סבא שלה.
את אחיה הקטנים שולחים ללמוד, אבל היא בת ולכן התפקיד שלה מאוד מוגדר.
כמה קשה היה פעם להיות אשה!
דווקא השפה הזו בה היא מדברת מדגישה את העושר הפנימי שלה.
לאורי( זה שם החיבה שלה ואני בהחלט מחבבת אותה) היא נערה חכמה, עם תאוות לימוד ענקית ולב לא פחות ענק.
מה קרה עם לאורי ? איפה לורנצו? איך הסתיים ההריון?
את כל זה לא אגלה לכם כמובן.
אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים?
לחצו על ״ הרשם לבלוג״ למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם, אשרו את מייל ההרשמה שיגיע אליכם.
זהו, עכשיו תשארו מעודכנים 🙂
להמלצות קריאה נוספות לחצו כאן