חווית הקריאה שלי בספרו של מייקל קוריטה "הנביא"
אני אוהבת ספרי מתח בתנאי שיש בהם ערך מוסף. ״הנביא״ שכתב מייקל קוריטה הוא ספר כזה.
עלילה מעניינת, שכתובה בצורה סוחפת ומעורר מחשבות על החיים.
כמה רחוק הייתם מוכנים ללכת כדי להגן על האנשים שיקרים לכם?
לפני שאתם קופצים עם התשובה האוטומטית( עד הסוף, כמה שצריך וכו׳) תעצרו רגע ותחשבו.
הייתם מוכנים לעבור על החוק כדי להגן עליהם? רובכם בוודאי מהנהנים עכשיו. נמשיך-
לספק אליבי שקרי?
הייתם מוכנים לרצוח כדי להגן על המשפחה שלכם?
לא מדובר על הגנה עצמית כשיש סכנה מידית, אבל נניח שמישהו מאיים על המשפחה שלכם, ואתם בטוחים שאתם יודעים מי זה, והמשטרה בתמונה אבל עדיין האיום נמשך, הייתם מוכנים להשיג אקדח , למצוא את המאיים ולרצוח אותו?
אלה חלק מהשאלות שהתעוררו אצלי בזמן קריאת״הנביא״ של מייקל קוריטה.
אתם לא באמת צריכים לענות, אבל שימו לב כמה החיים מלאים בדילמות מוסריות.
הספר מציף ערכים מתנגשים- הגנה על המשפחה מול קדושת החיים, חמלה ומחילה מול נאמנות למשפחה.
תובנה נוספת שעלתה בי בזמן הקריאה- רגשות אשם מרעילים את האדם, לאט וביסודיות, לעיתים עד כדי כך שלא נותר בו יצר החיים. לעיתים קרובות אין להם שום קשר למציאות, אלא רק לסיפור שאדם מספר לעצמו. מי שרואה בעצמו אשם, לא יתן לעובדות להפריע לו, הוא לכוד בתוך הסיפור של עצמו, ורק הוא יכול לשחרר את עצמו.
האם זה קרה בספר ״ הנביא״? תצטרכו לקרוא כדי לדעת.
ובכל זאת הנה מעט על העלילה:
כשהאחים אדם וקנט אוסטין היו תלמידי תיכון ושחקני פוטבול מבטיחים, נחטפה אחותם הקטנה, נאנסה ונרצחה. עשרים ושתיים שנים מאוחר כשחברתו של כוכב קבוצת הפוטבול המקומית, אותה מאמן קנט נרצחת.
יותר לא אגלה לכם.
ולסיום הנה שני ציטוטים שאהבתי במיוחד:
"קשה לשמור מרחק ממחשבות, קנט. הן נוטות לרדוף אותך ולמצוא אותך בכל מקום, אתה יודע? די קשה לעבור דירה ולברוח מהראש של עצמך"
"המוח הרציונאלי הזכיר את זה לקנט שוב ושוב, אבל הלב, לעתים קרובות, רק נוחר בבוז כשהוא שומע על המוח הרציונאלי. הלב שלו היה זה שדחף את השאלה הזאת שוב ושוב."