שרית פליין5 ספרים שכולם ראויים לרכישה גם במחיר מלא, אלא שסביר להניח כי מחירם ירד בעקבות תום תקופת ההגנה שלהם על פי החוק( שבינתיים בוטל)
כמות המילים שנשפכה על ״חוק הספרים״ שקולה ככל הנראה למאות אם לא אלפי ספרים עבי כרס, ואין בכוונתי להוסיף עליהן.
מה כן?
המלצה חמה על 5 ספרים, כולם ראויים היו להירכש גם כשהיו במחיר מלא, אלא שסביר להניח שעתה תוכלו למצוא אותם במדפי המבצעים.
מוכנים?
״האיש שרצה לדעת הכל״/דרור משעני
את סדרת הספרים של דרור משעני, שגיבורם הוא הבלש אברהם אברהם אוהבים לא רק שוחרי ספרות מתח או ספרות בלשית. למעשה להכליל אותו בקטגוריה של ספרות מתח זה לעשות לו עוול.
״האיש שרצה לדעת הכל״ הוא השלישי בסדרה, והסדר במקרה הזה כן חשוב, אז אם בטעות עוד לא קראתם זה הזמן לעשות משהו בנדון:)
אלה מכם שכבר קראו את שני הראשונים כנראה חיכו כמוני לספר השלישי.הבשורה הטובה- הוא לא פחות טוב משני קודמיו. הבשורה הרעה- הוא הסתיים ועכשיו צריך לחכות לרביעי.
הדמויות של משעני, עגולות, אנושיות מכמירות לב ומעוררות חמלה. אברהם אברהם עצמו גם הוא כזה. ובנוסף לכך הוא מעורר הערכה עמוקה ותקווה גדולה שבאמת יש לפחות אחד כמוהו בכל מחוז במשטרת ישראל.
נעבור לספר מתח ממש ״חפצים חדים״/ג׳יליאן פלין
מדובר בספר הכתוב בצורה סוחפת ומותחת ממש עד העמוד האחרון. לקראת הסוף המתח הופך לאימה ממש.
קמיל פריקר היא עיתונאית צעירה, שהשתחררה לא מכבר מאשפוז פסיכאטרי. היא נשלחת לעיירת ילדותה כדי לסקר שתי רציחות של ילדות קטנות.
הביקור והסיקור מעוררים שדים מרבצם ואת השאר תקראו בעצמכם.
זהו ספר הביכורים של ג׳יליאן פלין ובעיניי הוא יותר טוב מ"נעלמת" שלה.
לקריאת ההמלצה הנרחבת לחצו כאן
הספר הבא הוא ספרה של מירה מגן ״אחותו של הנגר״
שמה של מירה מגן ככותבת הוא הבטחה שמתקיימת בכל ספר מחדש.
זה סיפור על נאווה שבגיל 39 אחרי טרגדיה נוראית שקרתה לה, מחליטה שהיא לא רוצה להמשיך לחיות ולהרגיש, היא לא מתאבדת אלא נכנסת מרצונה לדיור מוגן. למרות רצונה המוחלט וברור לא לחיות אלא רק להתקיים עד בוא המוות, היא מושכת אליה אנשים, מערכות יחסים נוצרות וסיפורי חיים מסופרים לה. הכאב ניגר מכל עמוד בספר ובכל זאת אי אפשר להניח אותו אלא להפסקות נשימה יזומות.
הסיום, בלי ספוילר, הותיר אותי בתחושה מעודדת, עוצמת החיים מתבררת, למרות הכל, החיים כפי שהם עם סבל ועם נחמה.
אחרי שנרגענו מהמתח והכאב, ויצאנו מעודדים, נעבור לספר שבו דמעתי, צחקתי, כעסתי, קיוויתי, כאבתי ובעיקר שכחתי שאני קוראת, והייתי ממש שם עם הדמויות- ״משפחה לדוגמא״ שכתבה מאירה ברנע גולדברג קראתי אותו כמעט בנשימה אחת, וגם היום במרחק הזמן והספרים הרבים שקראתי מאז, אני זוכרת את הדמויות ואת התחושות שלי בזמן הקריאה.
לקריאת ההמלצה הנרחבת לחצו כאן
אחרון חביב הוא ספרה של טל ניצן, ״את כל הילדים בעולם״
אני לא מאמינה במשפט:״ אתם חייבים לקרוא את זה״ קריאה בעיניי היא ההיפך הגמור מחובה, היא זכות והיא חופש, אבל אם הייתי מאמינה בספרי חובה, הספר הזה היה ממוקם גבוה מאוד ברשימה.
כשקראתי אותו, הדמויות חדרו לי מתחת לעור ואפילו זלגו לחלומות שלי. הוא שבר לי את הלב ואיחה אותו בו זמנית.
הוא עבר לגור בלב שלי, ועדיין נשאר שם, למרות הזמן שחלף.
לקריאת ההמלצה הנרחבת לחצו כאן
קריאה מהנה לכולם