אילו ספרים מונחים ליד מיטתי? המלצה על 5 ספרים מהם אני לא נפרדת
אני מניחה שלא תופתעו לגלות שלמרות שיש לי ספריה ענקית בבית, ולמרות שאני תורמת חלק גדול מהספרים לאחר שסיימתי לקרוא בהם, עדיין בכל מקום בו אני שוהה בבית אני משאירה אחרי שובל של ספרים, בדומה לפירורי הלחם של עמי ותמי..
לעומת אלה יש מיקום אחד שבו אני מקפידה על סדר וצמצום כמויות- השידה הצמודה למיטה. הספרים שזוכים לגור שם הם בעלי מעמד מיוחד, שונים זה מזה ועם זאת בעלי מכנה משותף:
אלה הספרים מהם אני לוגמת לאיטי, ובכל זאת מבלי יכולת לעזוב. כשאני מגיעה לסוף הספר, הם נשארים לגור צמודים אלי, ואני חוזרת וקוראת בהם שוב ושוב, בין הספרים האחרים ובמקביל אליהם.
לפעמים אני פותחת אותם ומחפשת משהו מסויים, בפעמים אחרות אני בוחרת ביד עיוורת, ותמיד הטקסט שעולה בגורל מדויק עבורי באותו רגע.
אחרי ההקדמה, הרשו לי להציג אותם בפניכם:
ד״ר צילה זן בר צור חוקרת פולקלור ומגדר כתבה את ״כותבת במקל של כורכום״, אסופת טקסטים, רובם סיפורים קצרים,בהשראת החיים עם סבה וסבתה, סיפורים ששמעה מנשות המשפחה הקשישות, וראיונות שערכה עם נשים יהודיות יוצאות אפגניסטן במשך 15 שנה.
התוצאה היא ספר יפהפה, קודם כל מבחינת העיצוב שלו, סוג הדפים שנבחר וצבעם והגרפיקה המלווה את הספר.
מהרגע שהתחלתי לקרוא אותו התאהבתי, ואולי כושפתי:)
למרות שאין לי כל קשר ליהדות אפגניסטן, הרגשתי שהכותבת מדברת במיוחד אלי, הוא גרם לי לבכות מיופי שהנשמה מזהה ועורר געגועים למדורת השבט שכבתה הרבה לפני שנולדתי.
ואולי ההסבר נמצא בציטוט הזה:
״כשהלכתי מהצריף של סבתי היא נתנה בידי לחם חם שרדתה מהתנור וּוֶרֶד אדום שקטפה מהשיח שבגינה ואמרה לי:׳בכל יום שאלי את עצמך: נאן וגול דארי [יש לך לחם ופרח]?׳ כי כל אשר צריכה האישה הוא לחם לגוף ופרח לנשמה.״
בכל קריאה אני מגלה בו משהו נוסף, עליו, וגם עלי.
זה גם מכנה משותף נוסף לספרים ברשומה הזאת, כולם מספרים לי דברים על עצמי לא פחות מאשר עליהם.
נעשה הפסקה קצרה עם ההתרגשות ונעבור לאימון כושר לחלק האינטלקטואלי. (אל דאגה הרגשות יחזרו בגדול בשלושת הספרים שאחריו) ״ארוחת בוקר עם סוקרטס״ שכתב רוברט רולנד סמית.
כמה ימים אחרי שהייתי בסדנת כתיבה הפלאית ומכוננת של חגית אלמקייס ״כוס קפה עם אלוהים״ , מצאתי במקרה בחנות הספרים את הספר הזה, חייכתי לעצמי וחשבתי שאחרי קפה עם אלוהים מה מתאים יותר מארוחת בוקר עם סוקרטס?
ואכן למרות שהוא לקח אותי לכיוונים שונים מכוס הקפה ההיא, הוא בהחלט המשך ראוי.
אם תמיד מאשימים את הפילוסופים שהם מרחפים בספירות אחרות, מנותקים מהחיים, הרי בא הספר הזה ועושה בדיוק את ההיפך, מחבר ומנכיח את הפילוסופיה בתוך חיי היום יום.
כך למשל הפרק הראשון מחבר בין ההתעוררות בבוקר ליום עבודה ובין הפילוסופיה של דקרט וקאנט
ופרק אחר עוסק בקשר שבין נסיעה לעבודה בתחבורה ציבורית ובין ניטשה.
כאן הקריאה החוזרת בספר היא במטרה להבין יותר ויותר לעומק, ולתרגל את ההבנה הזו באופן מעשי.
למעשה כל הספרים ברשומה הזו הם הזמנה למסע, סוקרטס וחבריו מזמינים למסע אינטלקטואלי, ״כותבת במקל של כורכום״ מסע תרבותי ומגדרי
וזה הזמן לעבור למסע העמוק ומפעים מכולם, מבחינתי לפחות. מסע של הנשמה והרגשות גם יחד, זהו המסע אליו לוקחת אותי חלי ראובן בכל מילה שלה.
נדמה לי כי אין מי שלא מכיר אותה ובכל זאת כמה מילים בקצרה:
גם אני כמו רובנו הכרתי את המילים של חלי לפני שהכרתי אותה במציאות, הכרתי והתאהבתי ואז הגיע המפגש הראשון וגיליתי שבמציאות היא מרגשת ומרחיבת לב וממלאת השראה וענווה כל כך, אפילו יותר ממה שדמיינתי.
ואולי זה הדבר החזק ביותר שעובר מתוך כתיבתה- היא עצמה.
כל מילה שאניח כאן מרגישה אצלי ריקה מכדי לתאר, רק אומר שזכיתי בעוד מורה לחיים, ואולי יום אחד אמצא את המילים.
בינתיים אספר לכם ששני הספרים הראשונים שלה, ״עשני פשוטה״ ו״שני ריחות הברית״ הם הדיירים הותיקים ופעילים ביותר בשידה שלי.
הנה במיוחד לחנוכה ציטוט קצר מספרה השני:
תני לאור
תני לאור ליפול עלייך
כמו שנופל עלה שלכת
כמו שנופל כוכב
או נופלים מצחוק
כמו שנופל רעיון חדש בתודעתך
כמו שנופלים מאהבה.״
אחרון חביב ברשומה הזו גם הוא של חלי ראובן, ספרה השלישי שיצא ממש בימים אלה ״עשי בי קרבה״
אני בשלב הלגימה האיטית הראשונה בו, וכבר הספקתי לגלות שפניי שטופות דמעות כשקראתי את ההקדמה.
הנה השיר שעל שמו קרוי הספר:
עשי בי קירבה
עשי קרבה בליבי
אמא
שלא אצטרך אחרכך
חיים שלמים
לחפש אותה
בלב של אחרים,
עשי בי קירבה שלמה
אמא
שלא אלמד בטעות
שמגיעים לי רק פירורי אהבה
ושנים ארוכותֿ
אהלך מפירור לפירור,
רעבה כלכך להרגיש
ושבעה כלכך מלא להצליח,
עשי קירבה בחום גופי
שאדע אחרכך
כל ימיי
לחבק חזק
בלי רווחים של פחד,
שאדע
כל חיי
שאני ראויה
כלכך ראויה״
נכון שכל מילה נוספת מיותרת?
מרגש שרית. אהבתי את אוסף הספרים שציינת. מסכימה שד״ר צילה זן בר מרגשת בכל מילה שהיא כותבת. תודה
תודה רבה, יקרה. שמחה שאהבת