על מה שהפתיע אותי בספרו החדש של פול אוסטר ״ מסעות בחדר הכתיבה( עם עובד)
זה סיפור על הזדמנות שניה( או רביעית, אבל מי סופר?) שנתתי ו- הרווחתי בגדול.
למרות כל ההמלצות סביבי עד השבוע לא התחברתי לספריו של פול אוסטר, אני אפילו לא יודעת לומר למה, אלא שכאשר הוא הגיע שוב לידיי וביקש יפה, החלטתי לבדוק את העניין, מה גם ששם הספר כל כך דיבר אלי- ״מסעות בחדר הכתיבה״
כאמור, הרווחתי בגדול, נהניתי מכל אחד מ140 העמודים בספר.
מעט על העלילה ללא ספוילר:
אדם מבוגר מאוד, אולי אפילו זקן מתעורר ומוצא את עצמו בחדר לבן, ובו מעט מאוד חפצים.
הוא אינו זוכר כמעט דבר ואף אינו יודע מי הוא ומה הוא עושה בחדר.
הוא מקבל טיפול לא ברור מאנשים שאינו מכיר, אינו מסוגל לעשות אפילו את הפעולות הפשוטות ביותר בעצמו. על שולחן כתיבה הוא מוצא כמה תצלומים ומעט דפים כתובים, אלה בנוסף על כמה מבקרים בודדים הם הרמזים היחידים לזהותו.
הקשיש מנסה לפענח את תעלומת זהותו באמצעות הדפים ומבקריו, ולמעשה מתפתחת העלילה בחלק מהזמן על פי עיקרון הדלתות המסתובבות.
יש ספרים אשר עוצמתם ואיכותם נוסעת מהיותם קרובים באופן מיוחד למציאות המוכרת לנו, ואילו בספר הזה נובעת ההנאה מכך שכל מה שמתרחש בו אינו מוכר לנו כלל, הכל מיסתורי ויחד עם זאת, הוא חושף את המניעים והניואנסים האנושיים העמוקים ביותר, שם כל בני האדם זהים.
ציטוט שאהבתי: ״צרות באות על כל בני האדם, אבל כל אדם מתפייס עם העולם בדרכו הוא״
ללא ספוילר אוכל לגלות עוד רק שאהבתי מאוד את הסיום המפתיע.
ממליצה עליו בחום, גם אם אינכם חובבי אוסטר. אם אתם כן מחובביו אשמח אם תכתבו לי בתגובה לאיזה מספריו אתם ממליצים לי לתת הזדמנות נוספת.