זמן הוא תמונות צרובות, שירה של תמי לוריא כץ, הוא השיר הראשון מתוך ספר שיריה הקרוי בשם שיר זה,(הוצאת פרדס) והוא השיר אותו בחרתי לסופשבוע זה.
״זְמַן הוּא תְּמוּנוֹת צְרוּבוֹת
הוּא פֶּצַע שֶׁנִּפְתָּח כָּל פַּעַם
הוּא הַמִּלָּה שֶׁלִּי שֶׁצָּפָה בְּתוֹךְ הָרִיק
הוּא הַתִּקְתּוּק
הַקָּצוּב הַמְּמַכֵּר
שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ
כִּי אַחַר כָּךְ יַעֲבֹר
יַעֲבֹר וְאַפְסִיד
לָכֵן יֵשׁ לְמַהֵר
הוּא הַקּוֹצֵב לִי לִגְדֹּל
וְעוֹד קְצָת לִגְדֹּל
כְּמוֹ עֲלִיסָה אֲנִי מְשַׂחֶקֶת בְּנִדְמֶה לִי
נִכְשֶׁלֶת
מְמַהֶרֶת
לֹא נִזְהֶרֶת
בִּכְלָל לֹא נִזְהֶרֶת״
זמן הוא אחד הנושאים המרתקים בעיניי, תפיסת הזמן השונה אצל כל אדם ובוודאי שונה בין תרבויות שונות, ההתבוננות שלנו בזמן אשר משתנה עם הגיל, גיל- עוד פונקציה של זמן.
כשהייתי צעירה מאוד(כך חולף הזמן…) נחרדתי בכל פעם שמשהו מתכניותיי השתבש, לא מפאת הפחד משינוי, אלא מעצם זה שיש חלון זמן בלתי מנוצל, כן, המחלה המערבית תקפה אותי בגיל צעיר:) לשמחתי הרבה בגיל מבוגר יותר התוודעתי את המיינדפולנס וזה בשילוב שינויים נוספים בחיים גרמו לי להתייחס אליו אחרת.
כמה טוב להיות במקום שמשלב את שני הדברים הלכאורה, רק לכאורה מנוגדים- לנצל את החיים, את הזמן שלהם ולחיות באמת, ויחד עם זאת להיות, להיות ברגע הזה, עם מה שהוא מביא איתו, לנטרל את תקתקוקו של השעון, להביט בתמונות העבר הצרובות, לשחרר את הכאב ולהמשיך הלאה, אל הרגע הבא.
להיות עליסה, להתמסר לחיים ומה שהם מביאים איתם, כי הנפילה לפעמים היא רק מקפצה למקום הטוב הבא, והזהירות לעיתים היא מלכודת מסרסת, ומצד שני עליסה בשיר ממהרת, כמו גם הארנב שתמיד ממהר בסיפור, והחיים לעיתים הם קורים דווקא כשאנחנו נעצרים.
״זמן הוא תמונות צרובות״ הוא ספרה החמישי של תמי לוריא כץ.חלקו הראשון עוסק כולו בהרהורים על הזמן
הנה עוד שיר שאהבתי מתוך אותו ספר.
הרגעים המושלמים
״לוּ יָכֹלְתִּי לֶאֱסֹף אֶת הָרְגָעִים הַמֻּשְׁלָמִים
תְּמוּנוֹת צְרוּבוֹת בַּזִּכָּרוֹן
לוּ יָכֹלְתִּי לְהַקְפִּיא וְלִשְׁמֹר
וְלֹא לֶאֱחֹז אֶת קַצְווֹת הַכְּאֵב
הָיִיתִי רַק בֻּבַּת פְּלַסְטִיק מוּנֶפֶת
עַל צְרִיחַ הָאַשְׁלָיוֹת״
שימו לב איך ההתחלה לוקחת אותנו למקום אחד:
״לוּ יָכֹלְתִּי לֶאֱסֹף אֶת הָרְגָעִים הַמֻּשְׁלָמִים
תְּמוּנוֹת צְרוּבוֹת בַּזִּכָּרוֹן
לוּ יָכֹלְתִּי לְהַקְפִּיא וְלִשְׁמֹר
וְלֹא לֶאֱחֹז אֶת קַצְווֹת הַכְּאֵב״
לרגע נדמה כי זה מה שהיא רוצה, חיים מושלמים נטולי כאב, ואז מגיע ההיפוך הנהדר:
״הָיִיתִי רַק בֻּבַּת פְּלַסְטִיק מוּנֶפֶת
עַל צְרִיחַ הָאַשְׁלָיוֹת״
אני מסכימה איתה- חיים מושלמים נועדו לבובות פלסטיק, או כמו ששר ניסים סרוסי א ש ל יות …
סופשבוע קסום לכולם, והנה בונוס מוזיקלי