התקופה הזו שבה אני זוכה לקרוא כל כך הרבה ספרים ולבחור מתוכם את אלה שאהבתי ביותר לקראת שבוע הספר, מזכירה לי איך בתור ילדה חלמתי לעבוד כטועמת גלידות, או לפחות בעלת גלידריה או אוטו-גלידה.
אז חסכתי את הקלוריות ונזקי הסוכר ומבלי הקדמות נוספות, קבלו את המומלצים שלי לשבוע הספר תשע״ח
סדר הספרים שרירותי.
נתחיל עם פרוזה ישראלית.
״מנגד״ ורד קלנר. הוצאת כנרת זב״מ
ורד קלנר כתבה את ספר הביכורים שלה אחרי עשרים שנות כתיבה עיתונאית, ואני נשאבתי לתוכו כבר מהעמודים הראשונים והרגשתי כאילו אני מכירה את הדמויות מאז ומעולם.
זהו סיפורה של יעל שוסטר, אשר רוצה לעזוב הכל ולהמציא את עצמה מחדש.
היא עוזבת את הדירה בה היא גרה בנחלאות עם שותפות, את משפחתה את הלימודים ואת כל עולמה ועוברת לחיות בניו יורק בסוף שנות ה90.
במקביל למתרחש בהווה נפרשת בפנינו ילדותה, ההתייתמות מאביה בגיל אחת עשרה, ההתמודדות , גיל הנעורים, עזיבת הדת ועוד.
המעברים בין הווה לעבר חלקים כמו מים וזה המקום לציין את העריכה המצוינת של נועה מנהיים.
יכולת ההתבוננות של קלנר במצבים ובבני אדם מעמיקה וחדה, והיכולת שלה להביא את המבט הזה אל הקורא מדוייקת ורעננה.
הכתיבה שלה מחייה את התמונות. כך למשל כשהיא מתארת את אמה שממהרת תדיר, המקצב של המשפטים יוצר סחרור קל כאילו תפסה אותנו האם בידה וזירזה אותנו. ממש כמו התחושה של יעל בילדותה מול האם הממהרת.
גם כשהיא מתארת את הזמן צורח מאיטיות מייד מתעוררות בי התחושות המתאימות.
זהו סיפור על משפחה ובדידות, על אמונה ופחד, על חיים בצל וכנגד המוות.
סיפור עם כאב נוגע ללב, אבל גם עם הומור וחמלה.
סיפור עם הרבה אהבה.
סיפור שאתם ממש רוצים לקרוא.
״שנת השועל״ רות עפרוני הוצאת כנרת זב״מ
ספר הביכורים של רות עפרוני כתוב כך שניתן לקרוא כל פרק כסיפור בפני עצמו, אבל כולם יחד יוצרים סיפור שלם, גדול מסך חלקיו.
הסיפור מתחיל כשרות יוצאת לריצה בפרדסים של רחובות ורואה שועל.
מחשבותיה של רות (כן, זה שמה של הדמות, כמו של הסופרת. הקו העובר בין בדיה למציאות לא מוגדר בכלל, וזה חלק מיחודו של הספר) נודדות בעקבות השועל שנעלם, דמיונה יוצא לריצה במקביל לגוף, והתוצאה היא- החלטה משפחתית- זה הזמן לצאת מהשגרה, המשפחה יוצאת לשנת שבתון בבוסטון.
״שנת השועל״ מתעד בצורה סיפורית את אותה שנה, ואת החזרה לארץ, תוך קפיצות פלשבקיות, לילדותה של רות ולסיפור המשפחתי.
מתחת למעטה הקליל כביכול מסתתר סיפור כואב, כמו שקורה בכמשפחות רבות מאוד, אלא שרות עפרוני כותבת אותו בקולה הייחודי, מרענן ומרתק.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
״ציפייה״ מיקה אלמוג. הוצאת כנרת זב״מ
בין אם אתם חובבי סיפורים קצרים ובין אם לא, אל תוותרו עליו.
לרוב אני מעדיפה רומנים, ונדמה לי שהסיבה היא שאני אוהבת להיסחף לתוך הסיפור, לפתח קשר רגשי עם הדמויות וקשה לעשות זאת בסיפור קצר.
אבל מיקה אלמוג יודעת להגיש סיפור ולסקרן, ולמרבה השמחה היא מצליחה לכתוב כך שאפילו תוך עמוד או שניים הדמויות נוגעות לי בלב.
כל סיפור ב״ציפייה״ הוא אחר וכולם נהדרים.
חלקם קלילים, חלקם עצובים, הסיפור האחרון, ״סדקים״ עשה לי הרגשה של לחזור הביתה וכולם נוגעים בלב.
עוד על הספר וראיון שערכתי עם מיקה תוכלו לקרוא כאן
״גבר אישה ציפור״ איריס אליה כהן. ידיעות ספרים
״גבר אישה ציפור״ הוא ספרה השישי והכי אישי של איריס אליה כהן. אישי לא במובן הביוגרפי, אלא בהיותו נטול אג׳נדות או נושאים נפיצים.
זהו סיפור על אהבה, שנמשכת בגלגולים שונים עשרות שנים וחזקה מכל דבר אחר.
יואל הוא היסטוריון ידוע ומוכשר במיוחד. דליה היא סופרת בראשית דרכה. הם נפגשים במסדרונות ההוצאה לאור.
אבל זו אינה הפגישה הראשונה שלהם. הם נפגשו לראשונה בגן הילדים. שם התחילה האהבה שלהם.
הם נפרדו ונפגשו שוב ושוב במהלך עשרות השנים שחלפו מאז.
הקול הייחודי לאליה כהן נשמע צלול וברור. כמו בכל ספריה, היא מתהלכת בשפה כבתוך שלה, ממציאה מילים, מצרפת ביטויים ומציירת דימויים. וזאת תוך שמירה על כבוד לשפה. למעשה היא אפילו עושה אהבה עם העברית.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
״ניסויים פתוחים״ אורלי סיגל. הוצאת כנרת זב״מ
שם הספר הוא משחק מילים, פראפרזה על נישואים פתוחים, אחד הנושאים העולים מהספר, אבל גם ניסויים, למעשה החיים בכלל הם ניסוי אחד גדול, ובכך עוסק ספר הביכורים של אורלי סיגל.
אחינועם ובועז, הם זוג נשוי והורים לשני ילדים צעירים. כך גם מרקו ונעמה.
נעמה ואחינועם חברות מגיל שתים עשרה. בועז ומרקו אף הם חברים טובים.
יונתן , גרוש ואב לבן מתבגר,הוא חבר של ארבעתם, וחוץ מזה הוא מאוהב באחינועם.
גם אחינועם מאוהבת בו, אבל גם בבעלה.
אחינועם שאביה עזב את אמה נשבעה שלא משנה מה יקרה היא לעולם לא תפרק את משפחתה.
ואם כל זה לא מספיק כדי ליצור בעיות מחליטים החמישה לעובר ולחיות יחד כקומונה מודרנית.
לא ניכר בספר כלל שהוא ספר ביכורים. לא רק שהכתיבה סוחפת ומרתקת, אורלי סיגל כותבת אמיתות עמוקות בצורה מרעננת ואמיצה.
היא משתמשת בדימויים מקוריים כמו ריצוף פינות הבית בלבנים של כעס, או מבט בעיניים שבורות.
החמלה שלה לדמויות שיצרה עוברת אל הקורא וזו בעיניי ההצלחה הגדולה של הספר.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
זהו אמנם חג הספר העברי, אבל בעיניי זה בהחלט כולל גם את הספרים המתורגמים לעברית והוקרה לפועלם האמנותי של המתרגמים בחסד.
״נדנדת חבלי הכביסה״ אחמד דני רמדאן. תרגום לי עברון. הוצאת סנדיק תמיר
והנה דוגמא אחת לתרגום מופלא, ולהוצאה שמתמקדת בספרות מתורגמת ואיכותית( גם עצובה, יש לציין…)
חכוואתי הוא פליט סורי שחי בקנדה, אי שם בעתיד, בעוד כ35 שנה.
אהובו ושותפו לחיים גוסס, וחכוואתי מסרב להשלים ומתקשה להיפרד.
כמו שחרזאדה שביקשה להרחיק את המוות מעצמה, ומשכה אלף לילה ולילה על ידי סיפורים, מבקש חכאוותי להרחיק את המוות מאהובו על ידי סיפורים.
בכל לילה כמעט הוא מספר לו סיפורים ,רובם הם זיכרונות מחייהם מאז ימי סוריה ועד קנדה.
חלקם אגדות או משלים על חייהם.
כך מרגיל עצמו חכוואתי להיפרד, הן מאהובו והן מהעבר בו הוא חוזר שוב ושוב להיזכר.
מעל לכל זה סיפור על אנשים שרוצים אהבה, מתרפקים על זיכרונות ופוחדים מהבדידות.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
״מה זה אומר כשגבר נופל מהשמיים״ לזלי ננקה ארימה. תרגום קטיה בנוביץ׳. הוצאת חרגול מודן
אוסף של סיפורים קצרים ששאבו אותי אליהם, ממש כמו שם הספר ועטיפתו.
כל הדמויות הראשיות הן נשים, לרוב אמהות ובנות.
הכתיבה של ארימה כל כך מהפנטת, אפילו מכשפת, עד שלא יכולתי שלא להמשיך ולקרוא בזה אחר זה, סיפור בעקבות סיפור, עד סוף הספר.
מופלאה בעיניי היכולת שלה לעסוק מצד אחד בדברים רחוקים מאיתנו, רחוקים בזמן, בתרבות, בהיתכנות, ומצד שני הכי מוכרים וקרובים מתוכנו פנימה.
הנשיונל בוק פאונדשיון בחר בארימה כאחת מחמשת סופרים המבטיחים ל2017, ואני בהחלט מקווה שנזכה לראות את ההבטחה מתקיימת, גם בעברית.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
״הסיפור של הילדה האבודה״ אלנה פרנטה. תרגום אלון אלטרס. הספרייה החדשה הקיבוץ המאוחד.
נדמה לי שמי שכבר קרא את שלושת הספרים הראשונים ברביעייה הנפוליטנית לא זקוק לשכנוע, ומי שלא קרא- הנה ההזדמנות שלכם לקרוא את הארבעה ברצף.
למעשה פרנטה כתבה אותם כספר אחד והחלוקה לכרכים היא מטעמי שיווק ונוחות.
כל מה שכתוב בספר הראשון מוביל לסופו של האחרון ובכל זאת היא מצליחה להפתיע עם סוף, אשר בלי ספוילר אוכל רק לומר שבעיני הוא חכם ביותר.
אין לי ספק שהגאונה האמיתית היא פרנטה, תהיה מי שתהיה.
כל ספר שלה נכתב מהקרביים ומותיר אותי חסרת נשימה.
עוד על הספר ועל הסדרה בכלל תוכלו לקרוא כאן
אחרי שקראתי ואהבתי מאוד את ספרו הקודם, ״הפרטים שהושמטו״ שמחתי מאוד לגלות את ספרו החדש ואכן, הוא עמד בציפיות.
יתרה מזאת, לדעתי הספר הזה טוב אף מקודמו.
אוגדן הוא פסיכואנליטיקאי, ובספרו הקודם היתה לו נטיית יתר להסביר ולפעמים הפרוזה נשמעה אצלו כמו הרצאה מלומדת.
בספר הזה הוא הרבה יותר סופר ופחות מרצה והרווח של הקורא גדל.
הסיפור נפתח בנפילתה של קתרין בת השלוש עשרה במורד המדרגות בביתה.
בני המשפחה צופים בה חסרי אונים.
הנפילה הממשית הזו אשר מסתיימת באשפוז ממושך היא גם פתח לנפילת המסגרות שיצרו תמונה של מראית עין, אשליה של משפחה.
אט אט נפרשים בפנינו קורות המשפחה הזו.
אין לי דרך להוסיף מבלי לחטוא בספוילר, רק אוכל להגיד שהסיפור המתפרש מינקותה של קתרין ועד בגרותה כאשה בשלה הוא סיפור משפחתי אפל ונוגע ללב כאחד.
״לא אימא שלי״ הוא קודם כל ספר על עזיבות. כולם שם עוזבים ונעזבים, כולל אלה העוזבים את עצמם.
הסיפור רצוף הפתעות, עד הסוף ממש.
אולי בשל מקצועו, אין לאוגדן דיעה טובה מדי על בני אדם בכלל ומשפחות בפרט ואולי הוא פשוט מבין שהקיצוני ביותר הוא ההזדמנות להתבונן גם על הרגיל במבט חוקר ומהרהר.
אני בהחלט מחכה לספרו השלישי
לסיום הרשימה שלושה ישראליים נוספים. ספר עיון ושני ספרי שירה.
״לאפשר להם לחלום״ עמלה עינת ואלי נחמה. הוצאת הקיבוץ המאוחד
זהו סיפורו של בית ספר רוגוזין בתל אביב. בית הספר היחיד בארץ שתלמידיו הם ילדי מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט בני כל הדתות.
בית הספר הזה שהוא הרבה הרבה מעבר לבית ספר, הוא המקום שעושה את ההבדל מכל כך הרבה בחינות. קודם כל לילדים, אבל גם לצוות ולמדינה.
אם לצטט את צ׳יקו אדרי שהיה מפקד מחוז תל אביב : ״אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם בית הספר הזה לא היה קיים״
הספר מתעד את החזון החינוכי והגשמתו.
חלק מהספר הוא אקדמי ובו כותבים ד״ר עמלה עינת חוקרת ומטפלת מומחית בקשיי למידה, פרופסור יונה רוזנפלד, זוכה פרס ישראל לחקר העבודה הסוציאלית, ד״ר ארנה שמר, מרצה וחוקת בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, רון פלג, חוקר הגירה ופליטות ואלי נחמה מנהל הקמפוס.
חלקו האחר ראיונות עם חברי הצוות, מתנדבים, תלמידים ועוד.
הספר מציג את המודל הייחודי של רוגוזין ויעניין כל אדם שהנושא קרוב לליבו.
ונקנח עם שירה
״לאן שנצוף שם בית״ מיה טבת דיין הוצאת מוסד ביאליק
כמו רבים מאוד, גם אני חיכיתי לספר הזה מאז שקראתי את ספר שיריה הקודם, עליו כתבתי כאן, ״ויהי ערב, ויהי תוהו״
משהגיע לידיי הוא הכתיב לי את הצורך ללגום לאט, לקחת מרחב ומרווח נשימה בין שיר לשיר, לתת למילים שלה להשתלב במחזור הדם דרך פעימות הלב, לפעמים גם לתת לדמעות להתייבש.
מיה כותבת תמונות אנושיות חיות, מחוברות לטבע, חפות מכל קלישאה ומעל לכל היא כותבת אמת ואהבה.
עוד על הספר ושיר מתוכו תוכלו לקרוא כאן
״איגרת אל הילדים״ אלי אליהו. הוצאת עם עובד
״איגרת אל הילדים״ הוא חגיגה לשוחרי השירה העברית. זו הכתובה, זו המולחנת ומושרת.
שבע שנים אחרי ״עיר ובהלות״, יוצא כעת ספרו החדש של אלי אליהו בהוצאת עם עובד ובשיתוף פעולה מיוחד במינו עם המלחין והזמר דודו טסה.
אלי אליהו מחזיר אותי בשניות אל תמונות ילדות בלי אף טיפת ורדרדות ושולח לבדוק בשביל מי אנחנו מתנהלים בעולם כפי שאנחנו מתנהלים, למי אנחנו מחוייבים?
השירה שלו נוקבת מבלי לדקור.
כל שיר בספר הזה ראוי לקריאה חוזרת ונשנית.
עוד על הספר ושני שירים מתוכו תוכלו לקרוא כאן