״הם היו שניים״, ספרה של ענבר אשכנזי, הוא ספר על מה שכביכול כל כך שונה ולמעשה כל כך דומה.
״הם היו שניים״, ספרה החדש של ענבר אשכנזי יצא לאור בסדרת ״מלח מים״ של הוצאת פרדס.
מתוך עלון המידע על הסדרה:
״המלח והמים הוא מה שישנו לפני שנוסף כל השאר, לפני שתובל ושוייף וגוהץ בקצוות. איננו מבקשים לביית את הפרא העומד בשערי השפה, אלא לשמוע את קולן והדן של המילים הצומחות מן המקום, מבלי לגזום, מבלי לשתול את הסיפור באדמה אחרת, בשפה אחרת, בפיו של גיבור אחר.״
״הם היו שניים״ בהחלט עומד בקריטריונים הללו.
לא קל היה לי לקרוא אותו, אבל קולן והדן של המילים קרא לי להמשיך.
״הם היו שניים״ הוא ספר על מה שכביכול כל כך שונה ולמעשה כל כך דומה.
דמות שהיא מאוד חריגה, אבל הרגשות ומחשבות שלה מוכרים כל כך.
ספר שהוא אחר לגמרי, אבל משהו בו גורם להרהר על החיים הרגילים, ומה זה בכלל חיים רגילים?
מעט על העלילה של ״הם היו שניים״
ציונה היא גיבורת הספר. היא נולדה עם מום חריג בגבה, אשר ככל שגדלה הלך וגדל גם הוא. למעשה יש לה זנב. פיזי, לא מטפורי.
הזנב הוא חלק בלתי נפרד ממנה, עד כדי כך שהיא מדברת על עצמה בלשון רבים.
כפי נאמר באפילוג:
״ציונה לא הייתה אישה אחת, ציונה הייתה הם. רק בשנים האחרונות הבנתי באמת שציונה הייתה איחוי של צמד. הזנב היה ישות נפרדת בתוכה. זו לא הייתה התעקשות מתפנקת לדבר בגוף ראשון רבים. הם היו שניים.״
ציונה אכן מדברת על עצמה בלשון רבים, וזה גורם לחווית קריאה מאתגרת מבלבלת מעט, אבל נכונה כל כך לדמות.
הספר מתאר את חייה של ציונה בילדותה ועד בגרותה. הזנב הולך וגדל עימה, ומוסתר היטב.
הסוד המוסתר היטב הזה משפיע על כל חייה ומכתיב את הסוף הקשה של הסיפור.
לא המום הוא שמשבש את חייה.
הסוד, ההסתרה.
זהו סיפורה של ציונה, אבל לא פחות מכך של החברה בה אנו חיים, שיפוטית, מנסה להכניס את כולם לתבנית אחת, חסרת חמלה וסובלנות.
דווקא ציונה היא חסרת השיפוטיות, היא מקבלת את הדמויות בחייה כפי שהן.
ואת עצמה?
כאמור לא קל בכלל היה לקרוא את הספר הזה, הוא לא רך או נעים, הוא כן מעורר מחשבה מרובה רבדים, וכתוב היטב.
הנה שתי המלצות על שני ספרים נוספים בסדרת ״מלח מים״
״בתוך הבטן של הדג״ טלי כהן צדק
״עד שתתחילי לדבר״ גליה תנאי