"הבת האובדת"- על ספרה החדש של נילי לנדסמן
כל המשפחות מורכבות בדרכן, וכל הקיבוצים הם משפחה גדולה
כל המשפחות מורכבות בדרכן, וכל הקיבוצים הם משפחה גדולה
"לכתוב כמו אלוהים" של אשר קרביץ הוא שנון ועם זאת מאפשר אסקפיזם טהור
נינה, כמו נועם ברומן הקודם, היא דמות שנכנסה ללב שלי, וכנראה כבר לא תצא ממנו.
כנרמז משמו, מתרחש "אספת דיירים" בבית דירות משותף, בעיר רחובות.
"פרפר במחסן" הוא ההוכחה שאפשר לכתוב ספר רב רבדים, אינטליגנטי, רהוט ויחד עם זאת מצחיק וסוחף.
יותר מאשר ״לא העזנו לדעת״ עוסק במוות זהו ספר על החיים. חיים של זוג אחד בתוך משפחה אחת.
"רומן" הוא ספר מצוין והייתי מכתירה אותו ככזה גם ללא התייחסות להיותו ספר ביכורים.
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.