״איגרת אל הילדים״ הוא חגיגה לשוחרי השירה העברית. זו הכתובה, זו המולחנת ומושרת. שבע שנים אחרי ״עיר ובהלות״, יוצא כעת ספרו החדש של אלי אליהו בהוצאת עם עובד ובשיתוף פעולה מיוחד במינו עם המלחין והזמר דודו טסה. במקביל לספר יוצא דודו טסה בתקליט ויניל, אשר שמו גם הוא ״איגרת אל הילדים״
״לאן שנצוף שם בית״ הוא ספר שיריה החדש, והשני של מיה טבת דיין. כמו רבים מאוד, גם אני חיכיתי לספר הזה מאז שקראתי את ספר שיריה הקודם, עליו כתבתי כאן, ״ויהי ערב, ויהי תוהו״ חשבתי שברגע שיגיע לידיי אקרא אותו מראשיתו ועד סופו, בלגימה ממושכת אחת. אבל למיה, מסתבר, היו
״לעצמי״ הוא שיר נוסף שאהבתי מאוד מתוך הספר המרגש ״הבוקר בא תמיד״ של שיבטה טויו, עליו כתבתי כאן כשקראתי אותו חשבתי לעצמי, זהו קסמה של השירה. יושבת אי שם ביפן אישה שמבוגרת ממני בעשרות שנים, כותבת שיר לעצמה, והנה אני קוראת אותו בעברית ומרגישה שכתבה אותו עבורי, או אולי הקשיבה
״בית מלאכה לגעגוע״ הוא מפעל שמוכר לי היטב. לפעמים נדמה לי שנולדתי עם בלוטת געגוע שנמצאת בפעילות יתר תמידית. פעם חשבתי שגעגוע הוא מצב שקשור למשהו חיצוני, העדרות, התרחקות. הכל נכון ועם זאת יותר ויותר אני מבינה שגעגוע, יותר מכל הוא מצב תודעתי, פנימי. כשהילדים שלי היו תינוקות בני יומם
״שמש שקהלת לא ידע״ הוא ספר שיריה השלישי של סיון הר- שפי. (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מתוכו בחרתי שיר שדיבר לי במיוחד בסוף שבוע זה. שיר שממשיך את ההתבוננות שבחרתי בה לאחרונה, ההתבוננות על התנועה בין פנים לחוץ. סוד קסמה של שירה טובה, ובעצם זאת קסמה של כל אמנות מתגלם בעיניי
״הבוקר בא תמיד״ הוא ספר ביכוריה של שיבטה טויו. הוא יצא לאור כשהיא היתה בת תשעים ושמונה. הרי לכם ההוכחה שלעולם לא מאוחר מדי. שיבטה החלה לכתוב שירה לאחר שחצתה את גיל תשעים. היא מספרת על כך בשיר הבא. אני הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירָה אַחֲרֵי שֶׁחָצִיתִי אֶת שְׁנָתִי הַתִּשְׁעִים מֵאָז, בְּכָל
את השיר ״פרחים״ של וונדי קופ, קראתי באנתולוגיה הנהדרת ״שירי אהבה, לקט אהבה מספרות העולם״ (הוצאת עם עובד) וכל כך שמחתי. למה? כי הבטחתי לעצמי וגם לכם לשם שינוי שיר שאינו עצוב או מייסר, והנה מצאתי אחד כזה, הוא אפילו מעלה חיוך. על האנתולוגיה כתבתי כבר כאן ומדי פעם אני שבה
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.