המשוררת ללה נולדה בקשמיר במאה הארבע עשרה. על ספרה ״שיר עירום״ אותו תרגמה לעברית הדס גלעד, וערכה טל ניצן, כתבתי בעבר כאן. היום חזרתי אליו שוב, ובחרתי מתוכו שיר נוסף, לסופשבוע זה. הנה הוא: ״מִיתוֹת וְלֵדוֹת מוֹסִיפוֹת לְהִתְחוֹלֵל בְּתוֹךְ הַהַכָּרָה הָאַחַת, אַךְ רֹב הַבְּרִיּוֹת אֵינָן מְבִינוֹת כָּרָאוּי אֶת מִשְׂחָקוֹ הַטָּהוֹר
״כמה מלאכים רוטנים״ הוא שיר קצר וחכם מתוך ספרו של המשורר הסופי חאפיז. לפני הכל הנה השיר עצמו. כַּמָּה מַלְאָכִים רוֹטְנִים ״בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם בַּדֶּרֶךְ לֹא מְקַיֵּם אֶת מִלָּתוֹ, כַּמָּה מַלְאָכִים רוֹטְנִים וְנֶאֱלָצִים לְהָסִיר קְצָת מֵהַסְּכוּם שֶׁהִמְרוּ עַל לִבּוֹ כִּמְנַצֵּחַ.״ את השיר ״כמה מלאכים רוטנים״, כמו את כל השירים בספר
טל ניצן היא אחת היוצרות שאני נהנית לקרוא. על ספר הפרוזה הפואטי והענוג שלה, ״את כל הילדים בעולם״ כתבתי כאן אם במקרה עוד לא קראתם אותו, זה בדיוק הזמן. רגע, קודם, תנו לעצמכם להנות משיר של טל ניצן, שבחרתי לסופשבוע זה. הנה/ טל ניצן מתוך הספר דומסטיקה (הוצאת עם
לפעמים מסלולי הקריאה שלי מצחיקים אותי. גורמים לי לחשוב שאולי אלוהי הספרים יושב למעלה ומשתעשע. הנה למשל, עד לא מזמן כל קשר ביני ובין לוויתן הסתכם בכך שבילדותי ונערותי הייתי משוכנעת שבגלגול הקודם הייתי דולפין( רק בגלל אהבתי הגדולה לים והריפוי שהוא טומן עבורי. לא באמת מאמינה בגלגולים). לפני כחודש
על ״שיבת הבית ונדודיו״ כתבתי בעבר כאן. אל ספרה זה של דיתי רונן, אני חוזרת מדי פעם, נותנת לאצבעות להחליט במקומי בצורה מקרית באיזה עמוד לפתוח אותו, העיניים קוראות והלב ננגע (יש מילה כזו? אם לא זה בדיוק הזמן להמציא אותה) כשחשבתי מהו השיר איתו אני רוצה לסיים את השנה
״תדמייני שאת כוכבת״ הוא שמו של ספר שיריה החדש של שולמית אפפל. (הוצאת פטל) לספרה הקודם קוראים ״פחות מאמת אין טעם לכתוב״ ונדמה שאין מוטו מדוייק יותר לשירתה הנוקבת, זו שלא עושה הנחות, לא לעצמה וגם לא לחיים או לקורא. היא לא מייפה, היא לא משאירה פתח לספק או למילוט,
ספרו של אלון ברזילי ״כמו בדרך אגב״ הגיע אלי בדיוק בזמן- רגע אחרי ששקלתי לצאת במכרז ״דרוש ספר מצחיק ו/או משמח״. ברצינות, כל כך הרבה ספרים טובים זכיתי לקרוא, וכמעט כולם עצובים. מה יהיה עם העצב הזה? רגע, אל תברחו, לקראת סוף השבוע הזה מצאתי לנו שיר יפה, נוגע ו-
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.