כל הפוסטים בשיר לסופשבוע

שני שירים של ענת לב אדלר, הבית שלה, הבית שלי וציפורים נודדות מחכים לכם בפוסט הזה.

״ יזכור לנרצחות ״ שכתבה חן אליה, דייק לי את הכאב. בשקט נוקב, בדומיה שורטת ופוצעת הכריחה אותי לעצור הכל, ולתת לו מקום, לפצע הזה של כולנו.

״להיאחז בענף הקרוב״ הוא ספר השירה השני של עידית ברק (הוצאת פרדס). אמנם אהבתי גם את הראשון, אך אין ספק כי השני הוא קפיצת מדרגה משמעותית. התקשיתי לבחור מתוכו, ובכל זאת צומצמה הבחירה לבסוף לשניים. עד הפעם הבאה

  ״אנאר באלח׳י״ הוא ספר השירה החדש והשני של צילה זן בר צור. על ספרה הקודם והנפלא ״כותבת במקל של כורכום״ כתבתי כאן צילה זן בר צור היא חוקרת מגדר ופולקלור וחקרה רבות את תרבות הנשים היהודיות יוצאות אפגניסטן. ספרה, ״אנאר באלח׳י״ , הוא ספר שירה סופית, וכך כתוב בפתח הדבר

נחמה היא מילה שיש בה הבטחה וחום, ועם זאת הכאב נוכח בה במלואו, שהרי לולא היה כאב לא היה צורך בנחמה. כך בדיוק גם שירה הנפלא של ויסלבה שימברוסקה מתוך הספר ״נקודתיים״, בתרגומו הנפלא של רפי וייכרט. (הוצאת קשב לשירה) התאהבתי בו בקריאה ראשונה. אולי כי גם אני לא אוהבת

לקרוא יהודה עמיחי זה כמו, כך מתחילה סדרה נהדרת של שירים שכתב אלון ברזילי ומופיעים בספרו ״מדרגות״ (הוצאת ״עולם חדש״) חשבתי לא פעם על החוויה של קריאת שירה. כמה היא שונה מקריאת פרוזה למשל. סדרת השירים הזו גרמה לי להתעכב עליה בחיוך, להנהן בהסכמה בחלק מהשורות ולהתעכב על אחרות בתהייה

״ציפורניים שחורות״ הוא ספר מיוחד במינו שמשלב שני תחומי אמנות שנוגעים בי ממעמקים- מילים וצילומים. המילים של עפרה שלו, הצילומים של אפרת בלוססקי. ערך את הספר המשורר הנפלא אלי אליהו. הספר הזה פילח לי את הלב, המליח לי את העיניים וחיזק בי מאוד את התחושה ששתי השפות האלה מדברות איתי