כל הפוסטים בשיר לסופשבוע

טל ניצן היא אחת היוצרות שאני נהנית לקרוא. על ספר הפרוזה הפואטי והענוג שלה, ״את כל הילדים בעולם״ כתבתי כאן אם במקרה עוד לא קראתם אותו, זה בדיוק הזמן. רגע, קודם, תנו לעצמכם להנות משיר של טל ניצן, שבחרתי לסופשבוע זה. הנה/ טל ניצן   מתוך הספר דומסטיקה (הוצאת עם

לפעמים מסלולי הקריאה שלי מצחיקים אותי. גורמים לי לחשוב שאולי אלוהי הספרים יושב למעלה ומשתעשע. הנה למשל, עד לא מזמן כל קשר ביני ובין לוויתן הסתכם בכך שבילדותי ונערותי הייתי משוכנעת שבגלגול הקודם הייתי דולפין( רק בגלל אהבתי הגדולה לים והריפוי שהוא טומן עבורי. לא באמת מאמינה בגלגולים). לפני כחודש

על ״שיבת הבית ונדודיו״ כתבתי בעבר כאן. אל ספרה זה של דיתי רונן, אני חוזרת מדי פעם, נותנת לאצבעות להחליט במקומי בצורה מקרית באיזה עמוד לפתוח אותו, העיניים קוראות והלב ננגע (יש מילה כזו? אם לא זה בדיוק הזמן להמציא אותה) כשחשבתי מהו השיר איתו אני רוצה לסיים את השנה

זמן הוא תמונות צרובות, שירה של תמי לוריא כץ, הוא השיר הראשון מתוך ספר שיריה הקרוי בשם שיר זה,(הוצאת פרדס) והוא השיר אותו בחרתי לסופשבוע זה. ״זְמַן הוּא תְּמוּנוֹת צְרוּבוֹת הוּא פֶּצַע שֶׁנִּפְתָּח כָּל פַּעַם הוּא הַמִּלָּה שֶׁלִּי שֶׁצָּפָה בְּתוֹךְ הָרִיק הוּא הַתִּקְתּוּק הַקָּצוּב הַמְּמַכֵּר שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ כִּי אַחַר כָּךְ