זמן הוא תמונות צרובות, שירה של תמי לוריא כץ, הוא השיר הראשון מתוך ספר שיריה הקרוי בשם שיר זה,(הוצאת פרדס) והוא השיר אותו בחרתי לסופשבוע זה. ״זְמַן הוּא תְּמוּנוֹת צְרוּבוֹת הוּא פֶּצַע שֶׁנִּפְתָּח כָּל פַּעַם הוּא הַמִּלָּה שֶׁלִּי שֶׁצָּפָה בְּתוֹךְ הָרִיק הוּא הַתִּקְתּוּק הַקָּצוּב הַמְּמַכֵּר שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ כִּי אַחַר כָּךְ
אמצעים לראיית לילה הוא ספר שירה שכתבה ענת דוברת בן עזרא. מתוכו בחרתי לסופשבוע זה שיר ושמו תפארת. לשירה יש מאגר כלים מגוון וגדול שכולם נועדו לעשות דבר אחד- לעצור את הקורא, לומר לו- שים לב. יש כאן משהו. לפעמים זה משהו מרגש, או מפעים, לעיתים מכעיס ובוטה, אך תמיד
השבוע רכשתי לעצמי מתנה, את הספר ״שירי רבקה מרים״ חלק ב׳, אשר, יחד עם חלק א׳ מאגד בתוכו את כל ספריה של המשוררת הנפלאה, רבקה מרים, שיצאו לאור עד שנת 2010. על גב הספר מופיע ציטוט של המשורר אלמוג בהר( אשר כתב גם את אחרית הדבר המופיעה בסוף ספר זה):
את גיורא פישר ושיריו לראשונה בפייסבוק, לפני מספר שנים ואהבתי (ועודני אוהבת) מאוד את שיריו. מאוחר יותר, בשבוע הספר השנה, פגשתי אותו בכיכר והכרתי איש חביב ומרתק. כך שהגעתי אל ספרו החדש״ מה למדת מהסיפור״( הוצאת עם עובד) עם רמת ציפיות גבוהה, אשר לשמחתי הרבה הספר הצליח להתעלות מעליהן. כשקראתי
השבוע בחרתי בשיר של דורית ויסמן מתוך הספר״ שקשוקה בעין כרם״( הוצאת כהל) למרות שמו הכל כך ישראלי, השיר שבחרתי מביא איתו אווירה ממדינה אחרת לגמרי- קולומביה: ״ 1. בְּכִכַּר בּוֹלִיבָר צִלַּמְתִּי אִשָּׁה. קוֹלוֹמְבְּיָאנִית. רָצִיתִי קְלוֹז אַפּ עַל פָּנֶיהָ הַשְּׁחוּמִים אַךְ הִיא הִתְרַחֲקָה פָּרְשָׂה זְרוֹעוֹת גָּבוֹהַּ וּבָאֲלַכְסוֹן וְעָפָה וְכָךְ
השבוע בחרתי לארח במדור ״שיר לסופשבוע״ שיר שכתבה חגית אלמקייס, ״ראי טוב״, שיר שמהווה עבורי את המנון האחווה והחמלה הנשית. מאחר ואני מכירה את האישה שמאחורי המילים אני יכולה להבטיח לכם שכזו היא בעצמה, רואה טוב, בכל נפש. המשפט הבא אולי יפתיע אתכם, ובכל זאת- אני לא מאמינה ב״ העצמה
על ספר השירה החדש של איריס אליה כהן( ידיעות ספרים)
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.