כל הפוסטים בספרים מומלצים

איך ממשיכים בימים אלה? אני מוצאת את עצמי נעה בין שיתוק כתיבה לתסכול שמתפרץ בכתיבה. מצליחה לקרוא רק שירים ופייסבוק. והנה השבוע נתקלתי בשיר שענה לי על הכל. על התסכול,ְוהחרדה, על הצורך לשתוק והחובה לדבר,ופגשתי אותו כמובן בפייסבוק. שיר שכתבה אורית בר ישראל אָז אֵיךְ לְהַגִּיד אֶת זֶה מֵעֵבֶר לַפַּחַד,וּלְחֹסֶר

את הכתיבה של אוריין צ’פלין הכרתי לראשונה בפייסבוק. היא ריתקה אותי בכל פוסט שהעלתה. היכולת שלה לקחת אפיזודות הכי טריוויאליות ולהפוך אותן לסיפור קסמה לי. אחר כך הגיע ספרה הנפלא “ארבע שעות ביום” עליו כתבתי בהרחבה כאן. בתקופת הקורונה החלה אוריין להעלות בפרופיל הפייסבוק שלה סיפורים קצרים תחת הכותרת שחוקים.

המילה שציערה אותי ביותר בספרה של שלומית מירון ״תמימות שנייה״, היא - סוף. לא רציתי להיפרד ממנו.