כל הפוסטים בדברים שרציתי לומר-הבלוג

כבר כמעט נרדמתי אתמול , הצצתי לרגע בפייסבוק ופתאום ראיתי צירוף מילים בלתי נתפש- דבורה עומר נפטרה. כל כך קיויתי שמישהו התבלבל, עברתי מייד לynet, התמונה שלך היתה שם לצד אותו צירוף מילים. נזכרתי בתמונה אחרת שלך: לפני למעלה מ15 שנה, הגעת למפגש עם תלמידים בבית הספר בו לימדתי. סופרים

תארו לכם הופעה של שלמה ארצי בקיסריה- אושר אקספרס

אמצע הלילה כולם ישנים ורק אני לא מצליחה. יותר מדי שקט. שומעת את המחשבות שלי בקול רם מדי. כל מה שהשתקתי במהלך היום עולה ולא נותן לישון. מה יש לכן דמעות? מאיפה הגעתן פתאום? אתן והמחשבות והזיכרונות , לכו. תנו לישון בשקט. כל כך הרבה זמן השתקתי אותן שכמעט שכחתי

באמת? את אמא לתאומים? איך זה? את השאלה הזו שמעתי כל כך הרבה פעמים והתשובה שלי משתנה, בהתאם לגיל הילדים, בהתאם ליום שעבר עלי, בהתאם לעוד הרבה גורמים. להיות אמא לתאומים בעיקר כאלה שהגיעו לעולם בדרך לא פשוטה זה מאתגר . ואני לא מתכוונת רק לרגע הזה ששניהם צורחים בבכי

כמה השראה  וגדולה בנערה צעירה אחת שלא זכתה להגיע לגיל 20. דסי רבינוביץ, חלתה בסרטן בגיל 17. התפרסמה  בתחילה כמי שנאבקה על זכותה לקבל טיפול רפואי במחלקה אותה ניהל פרופסור אליעזר רחמילביץ. בעקבות מאבק זה הפכה לסמל לזכות החולה לטיפול הוגן וזכותו לקבל דעה  שנייה בלי שהדבר ישפיע על הטיפול בו.

לפני 20 שנה הייתי בטיול  מאורגן . אחת התחנות היתה רומא .כמו כולן גם אני הסתובבתי בחנויות הנעליים . זוג נעליים יפה במיוחד קרץ לי מהחנות, נכנסתי, התעניינתי והתברר לי שנותרו רק זוגות במידה 39 או 40. ואני, מה לעשות נועלת מידה 36, מקסימום 37. כעבור שעה שאלה מישהי מהקבוצה:”

היום לפני 14 שנה בשעה 8:00 בדיוק, כשכל התלמידים והמורות ברחבי הארץ התחילו עוד יום לימודים שגרתי, זעקה אפרוחית צווחנית נשמעה ואני הפכתי אמא לעומר. 2 דקות אחר כך זה קרה שוב, הפעם הפכתי אמא להילה. וכך, אחרי כמה שנים שחיכינו להם, אחרי שבעה חודשי הריון מעניין ומורכב, אחרי שבוע