החופש הגדול הסתיים והילדים שלנו חזרו אל בית הספר. אתמול שוב גילו רבים את החינוך הפיני וכאב הלב והתסכול היו מנת חלקו של כל מי שהשווה את מערכת החינוך בפינלנד לעומת זו שלנו. הלוואי והמכתב הזה שכתבתי מתוך ניסיון כואב וגם המשכו הלא פחות כואב- תשובת המורה,לא יהיו רלבנטיים השנה.
אחד הזיכרונות החזקים שלי הוא של מסיבת יום הולדת שנערכה לשכנה. שאלתי בת כמה היא. "אבל היא לא נראית כזו זקנה" עניתי. היא היתה בת עשרים.. אני הייתי בת שבע.. מאז השתנתה קצת תפיסת הזקנה אצלי, ויחד עם זאת ביומיום זה לא משהו שאני מוצאת את עצמי חושבת עליו. אני?
זוכרים את האפונה וגזר של גידי גוב? אלה שישבו במקרר ויחד עם בטטה התחילו לקטר? אצלי ישבו במקרר צימוקי עגבניות שרי מיובשים בשמן זית ובזיליקום. איך הם הגיעו לשם? לפני כשלושה חודשים ביליתי עם חברתי את יום ההולדת הקולינרי ביותר שהיה לי. בין היתר היינו בתערוכת מבשלים. באחד הדוכנים הציעו
השנה תתחיל שנת הלימודים ב27.8. לא יודעת מה אתכם, אבל מבחינתי התאריך הזה נטול צליל ומשמעות. כל כך הרבה שנים היה לתאריך "האחד בספטמבר" צליל מיוחד. בתקופתי אפילו הלימודים בסמינר התחילו בתאריך הזה.. כך יצא שמ1972 ועד השנה,חוץ מהפסקה קלה של שלוש שנים(צבא, עבודה) התאריך הזה היה מאוד משמעותי
אנשים דתיים או רוחניים במיוחד נוהגים לומר:”לכל דבר יש סיבה, גם אם אנחנו לא יודעים אותה” אף פעם לא באמת התחברתי למשפט הזה, לפעמים הוא אפילו הכעיס אותי,בעיקר כאשר הוא נאמר אחרי אסונות כבדים. הבוקר אחרי שקיבלתי שני מיילים ומסרון אחד מחברות פתאום הבנתי- לא משנה איך תקראו לו, אלוהים
הכל התחיל כשחברתי הודיעה לי:" זהו, את בשלנית, לקבלת הדרגה עליך להצטייד במכתש ועלי." מכתש? זה לא ההוא במצפה רמון? עלי ?הכהן הגדול? מה? מי? מה רע בתבלין טחון? אבל, מה לא עושים למען הדרגה? אם כבר אז כבר, קבעתי יום כיף עם חברה אחרת ויצאנו ל" לגעת באוכל" הסתובבתי
הפוסט הזה יתפרסם אם בכלל כנראה הרבה אחרי זמן הכתיבה שלו. כי לפרסם זה להשלים. – יש לי פיברומיאלגיה. פיברו מה? זה מה ששאלתי בפעם הראשונה ששמעתי את המילה הזו. חברה לעבודה אובחנה ודרכה למדתי מה זה אומר. בתיאוריה בלבד. כלומר חשבתי שאני מבינה והקשבתי והשתדלתי כמיטב יכולתי להיות אמפתית
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.