דושינקא -כתיבה מהנשמה
יותר מכל דבר דושינקא הוא תבנית נוף מולדתנו- הפאזל המיוחד, עדין וגס באותה מידה, שברירי ועצבני, שנקרא ישראל. המלצה חמה על ספר שכתוב מהלב ונכנס אל הלב.
יותר מכל דבר דושינקא הוא תבנית נוף מולדתנו- הפאזל המיוחד, עדין וגס באותה מידה, שברירי ועצבני, שנקרא ישראל. המלצה חמה על ספר שכתוב מהלב ונכנס אל הלב.
שולי מלכה מתארת בהומור וחמימות את המצב שאנחנו מכירים כהורים- יש מציאות ויש דמיון בו הילד חי והוא ממשי לא פחות מהמציאות
בעוד כמה שעות הילדים שלי מסיימים ללמוד בחטיבה. רגע, משהו לא הגיוני במשפט הזה. הילדים שלי? מסיימים כיתה ט? כבר?? מה קורה פה?? עוצמת לרגע את העיניים ורואה תחנות בזמן. ישששש הריון. סוף סוף! כעבור 7 חודשים: פגייה, הרבה דפיקות לב, מוניטורים, גיליונות רפואיים( הקדמה לגליון הציונים?) 7 שבועות מאוחר
לחיות עם פיברו זה לחיות עם פערים הפער בין אלף התכניות והדברים שאני רוצה ומתכננת לעשות, ובין מה שקורה כשהוא מחליט להשבית אותי. בין האנרגיות ושמחת החיים שלי ביום רגיל ,ובין הסמרטוט הכואב שאני ביום פיברו. פערים בין מה שחשבתי שאני יודעת על פיברו, ובין הגילויים היומיומיים. כמו שכתבה לי
״ בכל פעם שאתה מוטרד, נסה לזהות את הפחד שמסתתר מתחת למטרד. השורש הוא תמיד פחד,ואם אנחנו לא מתמודדים איתו יש לנו נטייה לפעול גרוע״ מתוך הספר תנו לשד לישון/ ג׳ון ורדון קראתי את המשפט הזה ופתאום כמו נורה שנדלקת בראש הבנתי. הוא צודק. זה תמיד הפחד, והפחד? הוא תמיד
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.