ארכיון של: 2017

    ״רצח באוריינט אקספרס״ הוא אחד הספרים הידועים ביותר של אגתה כריסטי. נדמה לי שהוא היה הספר הראשון שלה שקראתי, אי אז לפני שנים רבות. לשמחתי לא זכרתי מי הרוצח וכך יכולתי להתענג עליו מחדש, במהדורה המחודשת של ״עם עובד״, בתרגום חדש של מיכל אלפון. כריסטי היא סוג של

  ״חיבוק-גדול״ ספרו של רומן גארי, בהוצאת עם עובד, הוא ספרות יפה במיטבה. הוא לא דומה לשום ספר אחר שקראתי, גם לא לספריו האחרים של רומן גארי, הידוע גם כאמיל אז׳אר. ״חיבוק-גדול״ דורש מהקורא להניח בצד את ההגיון ולהתמסר לחוויה מסוג אחר. ככל שמתקדמים בעמודי הספר כך הולכת הדרישה ועולה,

זוכרים את הספר הנהדר ״חטפן הספרים״ עליו המלצתי כאן? אם כן, ודאי תבינו כמה שמחתי כשהגיע לידיי ״סיפורו של אביר״ ספרם החדש של הלן ותומס דוקרטי. גם הוא בהוצאת כנפיים ובתרגומה של גליה אלוני דגן. על עלילת ״סיפורו של אביר״ ליאו הוא אביר לא רגיל. שונה לגמרי מאלה שאנחנו מכירים

תשמעו סיפור, אמיתי לגמרי מהחיים. לפני קצת יותר משבוע ראיתי שמיקה אלמוג הוציאה ספר בשם ״ציפייה״. כמי שאוהבת את כתיבתה ועוקבת אחרי הטורים שלה בעיתון מיהרתי לקרוא אותו. באותו לילה, כמו בלילות רבים, למרות שפיהוקיי איימו לבלוע את בני הבית, נדדה שנתי למחוזות בלתי ידועים. מאחר וידעתי כי ״ציפייה״ הוא

״המיועד״, ספרו הידוע של חיים פוטוק, בתרגום חדש של שי סנדיק(הוצאת תמיר סנדיק וידיעות ספרים) פותח חלון התבוננות אל עולם תרבותי שרובנו מכירים רק את חיצוניותו, עולמם של החסידים והמתנגדים. מעט על העלילה ללא ספוילר: ראובן מלטר הוא נער יהודי דתי בן שש עשרה. הוא חי בברוקלין עם אביו, מורה

״אין שום דרקון בסיפור הזה״ מאת לו קרטר ודבורה אולרייט הוא עונג אמיתי לכל המשפחה. (הוצאת ״הכורסא״. תרגום עטרה אופק) לכאורה, רק לכאורה, עוד ספר ילדים על דרקון. למעשה מדובר בספר ארס פואטי, רב שכבתי, שגורם לי להפציר בחברותיי הצעירות, אנא השאילו לי את ילדיכן לשעה, אחרת אאלץ להפציר בילדיי