ארכיון של: 2017

טל ניצן היא אחת היוצרות שאני נהנית לקרוא. על ספר הפרוזה הפואטי והענוג שלה, ״את כל הילדים בעולם״ כתבתי כאן אם במקרה עוד לא קראתם אותו, זה בדיוק הזמן. רגע, קודם, תנו לעצמכם להנות משיר של טל ניצן, שבחרתי לסופשבוע זה. הנה/ טל ניצן   מתוך הספר דומסטיקה (הוצאת עם

פיות האותיות, אותו כתבה עדי רמבה ארז, אינו ספר הילדים הראשון העוסק באותיות.  למה בכל זאת כדאי לרכוש אותו לילדים? כי הוא מהנה וכל חוויה מהנה שיצברו בנושא חיונית בעיניי. הוא יהנה אותם בקריאה הראשונה( והשניה והחמישית שיקראו אתכם) ויהנה אותם עוד יותר כשיקראו אותו בלעדיכם. הוא יהנה אותם כשיצבעו

אלנה פרנטה היא תעלומה מרתקת בעיניי. מצד אחד סדרת הספרים הנפוליטנים שכבשה את העולם והשאירה אותי עם השאלה מה אני מפספסת? למה אני לא מצליחה להתחבר לספר ״החברה הגאונה״? בחיי שניסיתי, בניגוד להרגלי ניסיתי אפילו פעמיים. מצד שני ״ימי הנטישה״ הוא יצירת מופת בעיניי, לא פחות מכך. כמו שכתבתי עליו

לפעמים מסלולי הקריאה שלי מצחיקים אותי. גורמים לי לחשוב שאולי אלוהי הספרים יושב למעלה ומשתעשע. הנה למשל, עד לא מזמן כל קשר ביני ובין לוויתן הסתכם בכך שבילדותי ונערותי הייתי משוכנעת שבגלגול הקודם הייתי דולפין( רק בגלל אהבתי הגדולה לים והריפוי שהוא טומן עבורי. לא באמת מאמינה בגלגולים). לפני כחודש

על ״שיבת הבית ונדודיו״ כתבתי בעבר כאן. אל ספרה זה של דיתי רונן, אני חוזרת מדי פעם, נותנת לאצבעות להחליט במקומי בצורה מקרית באיזה עמוד לפתוח אותו, העיניים קוראות והלב ננגע (יש מילה כזו? אם לא זה בדיוק הזמן להמציא אותה) כשחשבתי מהו השיר איתו אני רוצה לסיים את השנה