רותי תישן ותישן ואנחנו נקרא ונחייך בהנאה.
אני אוהבת מאוד את ספרי דויד גרוסמן לילדים( אל תגלו לאף אחד- אני מעדיפה אותם, על ספרי המבוגרים שלו)
אולי זו הסיבה לכך שאתמול בלילה , כשהתעוררתי בפעם המיליון, וניסיתי לחזור ולהירדם , נזכרתי פתאום בספר שלו "רותי תישן ותישן"
עלילת הספר היא למעשה שיחה בין רותי, שרוצה לישון , לאבא שלה שמעיר אותה כדי ללכת לגן.
סיטואציה מוכרת נכון?
רק שבניגוד למה שקורה בדרך כלל במציאות, אבא משתף פעולה עם רותי ואומר לה:
"בסדר גמור, רורו, את יכולה להמשיך לישון עד הערב"
רותי מתפלאת ושואלת:
"אפילו עד מחר?"
ואבא ?
לא אגלה לכם, אבל בואו נאמר שבסוף הסיפור כולם מרוצים וערניים.
הגדולה שבספר היא לא רק בלקיחת סיטואציה מוכרת כל כך והפיכתה לסיפור משעשע, אלא החום המשפחתי וההומור ששופעים סיפור( ושוב- בטוח שזה אותו גרוסמן שכותב גם למבוגרים??)
האיורים של הילה חבקין תורמים גם הם הן להומור והן לחום ולילדותיות המתוקה, ובכל פעם שאני מדפדפת מחדש בספר, אני מגלה משהו חדש באיורים.
תראו למשל את האיור הזה:
בלי ספוילר לעלילה רק שימו לב לרמזים לסיפורים אחרים , ולקורי העכביש שרומזים כמה זמן היא ישנה.
המלצה שלי,
שרית פליין, כותבת אתכם בשבילכם