״החושך והדממה מגבירים את הבדידות״
המלצה חמה על המופע המטלטל ״ לא על הלחם לבדו״
בו כל השחקנים חרשים-עיוורים.
אחרי החוויה המופלאה שעברתי במרכז נא לגעת, שמחתי מאוד להגיע לשם שוב, הפעם לשם צפייה במופע ״ לא על הלחם לבדו״
זהו מופע מדהים, מטלטל, שממשיך לטייל בתוך ראשי למרות שעברו כשבועיים מאז צפיתי בו.
בהצגה משתתפים שחקני המרכז. כולם חירשים עיוורים.
בניגוד להצגה ״רגילה״ בה התת מודע שלנו מזכיר לנו כל הזמן- הוא לא באמת חולה, היא לא באמת מתמוטטת, זו רק הצגה , ובכך עוזר לנו לספוג את הקושי המוצף על הבמה, כאן ההצגה היא החיים וזה הולם בצופה כל הזמן.
יחד עם זאת, המופע רווי בהומור ובכך משיג שתי מטרות:
1- הקלה על העומס הרגשי של הצופה , כי אחרת יהיה כל כך קשה שבאופן טבעי נחסם.
2-מראה את המורכבות של החיים בכלל ושל חיי העיוורים חרשים בפרט- כן הם סובלים. כן הם חלשים אבל הם גם צוחקים וחולמים ואוהבים. בדיוק כמונו.
המופע ממחיש את הקושי, והבדידות והשונות ובאותה נשימה מזכיר- כולנו בני אדם.
קודם כל כל ולפני הכל.
כולנו חולמים, מתאהבים, מתאכזבים ובעיקר רוצים מגע אנושי.
השילוב של שפת סימנים ,טקסט כתוב שמוצג במסך על הבמה ודיבור של השחקנים עצמם, למרות היותו לא ברור. הוא בעצם שילוב של שפות שממחיש- שפה היא תקשורת. תקשורת היא מגע אנושי.
המשפט החזק ביותר שאליו התחברתי הוא: "החושך והדממה מגבירים את הבדידות"
לא צריך להיות עיוור כדי לדעת שבלילה, הדקות האלה לפני שנרדמים הוא הזמן שבו הבדידות , הפחדים וכל הקשיים מועצמים.
ההבדל הוא שאצלנו זה קורה מדי פעם ותמיד מגיע הבוקר בסוף, אצלם- אלו החיים.
הצפייה בהצגה מהווה שיעור חזק בפרופורציות, תזכורת לכך שבתוך כל ״נכה מסכן״ יש מישהו שהוא סך כל הרצונות, החלומות , התחושות והאהבות שלו.
לסיום נקודה אופטימית: לאותם שחקנים יש מזל. הם הצליחו למצוא מקום שמעסיק אותם על בסיס הנכות שלהם. החולשה הממררת אח חייהם ביום יום היא גם מקור הכוח שלהם המאפשר להם להגשים חלום ולהופיע על במת התאטרון.
הלוואי שכל אדם ימצא את המקום להגשים בו חלום.
רוצים לקרוא עוד על התאטרון וההצגה?