שרית פלייןאזהרת מסע- יש לקרוא פוסט זה בהומור
הכל התחיל במקרה. ראיתי תמונה חמודה של פילון וזמזמתי את שיר הילדים הידוע:
"פיל פילון, אפו ארוך" ופתאום שמתי לב למילים האיומות.
המסכן הקטן, קצת מגושם( נו טוב, הוא בכל זאת פיל) , קצת מרוגש, מנסה לעשות צעדים ראשונים, אבא שלו מגיע הביתה ו- הוא נבהל!
״אך הסוף היה מבהיל
בא הביתה אבא פיל
פיל פילון נבהל מאוד
ומיד התחיל לצעוד ״(מרדכי זעירא)
אני לא יודעת מי המסכן בשיר הפילון המבוהל, או אבא שלו שזו התדמית שיצאה לו.
אתם מבינים? דורות של ילדים גדלים על ״חכה חכה שאבא יבוא״,אבל בגרסה המסוכנת יותר, זו המוסווית כשיר תמים.
החלטתי להמשיך לבדוק את המסרים החבויים בשירי ילדים קלסיים.
כמו שאומרים בתכניות התחקירים:
כתבנו יצא לחקור את העניין.
לפני כן, הפסקת חסות קצרה, סתם, רק גילוי נאות ותודה:
תודה רבה לשרון קאהן שעזרה והיתה שותפה במסע הזה.
מוכנים?
מפיל פילון נעבור לבעל חיים נוסף. תיש.
״יש לנו תיש
לתיש יש זקן
ולו ארבע רגליים
וגם זנב קטן״ (יצחק אלתרמן)
בגרסה הרשמית המופיעה בשירונט ההמשך הוא- לה לה לה..
כולנו זוכרים משום מה את הגירסה ״במקל, בסרגל, מה שבא ליד״ או במילים אחרות״ יאללה מכות יאללה״
התיש שלנו חבוט רק בגרסה הלא רשמית( לא בטוחה שזה עוזר לו), אבל מה עם החמור הקטן?
החמור הקטן
שהלך אל הגן
אי אה אי אה, אי אה אי אה
כי שכח כבר מזמן
טעמו של תלתן
אי אה אי אה, אי אה אי אה
ופגש בגנן
שעבד שם בגן
וטעם המקל
על גבו הקטן.״ (יהודית סלע וינר)
איפה כל עמותות להגנת בעלי החיים היו?
המסכן הזה גם מורעב וגם מוכה, והמנגנת בגן שרה בשמחה עם מקהלת עוללים.
מהחמור הקטן נעבור ליונתן הקטן.
כן , כן ההוא המפורסם. תעצרו רגע ודמיינו את התמונה:
״אוי ואוי לו לשובב
חור גדול במכנסיו
מן העץ התגלגל
ועונשו קיבל״(ישראל דושמן)
ילד בגיל הגן , נופל מצמרת העץ, וחור במכנסיים זה מה שמטריד??
ועונשו קיבל? זו הגירסה הפולנית פורטה ל- אמרתי לך
אתם יודעים מה?
מספיק עם מכות ונפילות. בואו נאכל משהו.
הנה חנה׳לה. מה היא עושה?
״היא אופה עוגות חלות ואפילו לחם״
מישהו צריך לגלות לה שרק מים וקמח יתנו לה במקרה הטוב דבק, אבל לא היא המסכנה כל היום לשה ולשה.
ומי זה נותן לילדה קטנה להכניס לתנור?
איפה יצחק קדמן כשצריך אותו?
ועוד שאלה. – מה זה פֶחֶם?האם בשם החרוז הכל מותר?
בים בם בום שכתב יורם טהרלב, שייך לז׳אנר שירי הנונסנס ולכן ההתייחסות שלי אליו היא בקריצה מחויכת, אבל בכל זאת אני חייבת להבין:
זה שיר על 2 חברים. האחד חוטף מכה בברך, צנצנת בראש ושאר צרות והחבר שלו במקום להזעיק את הפרמדיק שר״ לא נורא״ תזכירו לי לא לצאת איתו לטיול.
הפוסט הזה כתוב כמובן בהגזמה לצורך ההומור, אבל האמת היא שמסרים בשירי ילדים משדרים את רוח התקופה וגם מוטמעים בקרב הילדים.
וכך דני הגיבור בשיר של אחת המשוררות האהובות עלי, מרים ילן שטקליס, גם סובל מאהבה נכזבת, וגם מאמא שלא נותנת מקום לבכי שלו.
״ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטון״
הוא כל כך מאמין למסר הזה
שגם הוא עצמו אומר:
אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין ״
דני הזה, אם היה אמיתי היה בוודאי קשיש שאומר לנין שלו:
״ילד שלי, עזוב את נורית. היא חסרת רגישות. אתה תמצא מישהי אחרת , אבל
בינתיים זה בסדר לבכות"
באמת לא חסר. מה עם אפונה וגזר? הם נשרפים חיים במחבת ולאף אחד לא אכפת.
ואין לי כסף אין לי – רק מזה לילדים יש סיוטים…
אפונה וגזר? הם לא במקרר?