גולללללל- ניצחתי!

״אמא שלך גיבורה״ זה מה שסימס הצדיק לנסיך בתום משחק הגמר של ברצלונה.
על מה ולמה? ואיך קרה בכלל שאני שיורדת למחתרת כשיש שידור של משחק כדורגל עמדתי בקמפ נו וצעקתי גוללללל?
הסיפור התחיל לפני 20 שנה. את הצדיק שלי הכרתי בטיול לספרד ומאז- נו, מי שעוקב אחרי יודע- לא התפשרתי (
לרגל 20 שנות הכרות חזרנו לעיר האהובה עלי , בה הכרנו וברגע של התקף רומנטי אמרתי לו- אתה יודע מה? אם אתה רוצה אני אבוא איתך למשחק בקמפ נו.
רצה, בטח שרצה. רצה גם הגורל והערב האחרון לשהותנו בעיר היה ערב המשחק האחרון של הליגה הספרדית.
מאחר והכרטיסים מאוד יקרים ומחירם יורד ככל שמתקרב זמן המשחק החלטנו לחכות עם הרכישה ליום האחרון.
טיילנו ונהנינו( על כך תקראו בפוסט נפרד) , הכל היה נפלא עד ש..
אדון פיברו הגיע לביקור. ועד איזה ביקור. קריסה טוטלית, לא יכולה לדבר, לא יכולה לחשוב. חוסר אנרגיה ברמות שאי אפשר להסביר.
זחלתי למיטה במלון, ונכנעתי לו. זמנית.
למחרת היתה התאוששות קלה. לקחנו את היום באיזי ועדיין בערב היה קשה. שוב חזרתי לקרוס במיטה.
הצדיק הציע שנוותר על המשחק.
לא הסכמתי. 20 שנה חלפו עד שהסכמתי לבוא איתך למשחק, אדון פיברו לא יבטל את זה!
הגיע יום המשחק. החלטנו ללכת לקנות כרטיסים ומשם להמשיך לטייל.
אחרי ההליכה מהמלון לקמפ נו, השיטוט בחנות של המועדון וההליכה חזרה( עשר דקות לכל כיוון) השתנו התכניות,
כי תכניות לטייל ואנרגיות בראש ובנפש זה דבר אחד ויכולות הגוף זה דבר שונה לחלוטין.
אז נחנו עוד שעה וחצי בסטרבקס, יש שם רשת אלחוטית. מה שאומר חיבור לרשת התמיכה שלי בארץ. תודה לאלוהי התפוח והטכנולוגיה.
עוד מנוחה של שעה בחדר ו- יאללה נוסעים לאכול ולטייל ליד הים.
אלוהים אדירים! מה זה המבול הזה??
איפה נח כשצריך אותו?
אכלנו ושטנו חזרה למלון.
עוד כמה שעות המשחק. המלון שלנו כאמור במרחק עשר דקות מהאצטדיון. אף מונית לא תיקח אותנו למרחק קצר כל כך, מה גם שהכבישים כבר נסגרו לרגל המשחק.
ככל שהעובר הזמן כך השמיים משחירים, המבול מתחזק ואיתו,בתיאום מושלם חורקים כל אחד משרירי ואברי גופי.
קור אימים( רע מאוד לכאבי פיברו), בחוץ. הצדיק שוב מציע שאוותר על המשחק- הבריאות שלך חשובה יותר הוא אומר.
אני מורחת את כל הגוף במשחת ארניקה, לובשת כמה שכבות ו- קדימה בוא נתחיל ללכת.
יוצאים מהמלון, מטחי גשם הג׳ינס שלי נרטב כולו ונצמד כמו חסם עורקים.
תחזרי לחדר הוא מבקש
ואני? לא יודעת מה לעשות.
מצד אחד הנה חלום שהיה לו שאבוא איתו למשחק בקמפ נו, וחלום שהיה לי לראות את מסי( הסבר בפוסט אחר בקרוב) , לצעוק עם כולם ברסה ברסה, חוויה זוגית מיוחדת ומצד שני –
אין איבר אחד בגוף שלי שלא מזדעק כבר עכשיו ואני יודעת מניסיון – רטיבות וקור רק יחמירו את המצב.
מצד שלישי( או רביעי, מי סופר?) לא מוכנה לתת לפיברו המנוול לנצח.
התלבטות של דקה ו- מתחילים לצעוד
חמש דקות אחר כך מתברר לי שלהכנס לתוך שלולית זה לא רעיון כל כך טוב. אוףףףף
רטובה, קפואה ובעיקר המומה אני מוצאת את עצמי בכניסה לאצטדיון.
יש עוד עשר דקות למשחק. בהבלחת בזק של גאונות נכנסנו לחנות, קנינו גרביים ונכנסנו לאצטדיון.
למזלנו, המקומות שלנו בחלק המקורה. חלצתי את הנעליים הרטובות, החלפתי גרביים, קיפלתי את הג׳ינס ו- הנה מתחילים

מה אני אגיד לכם?
חוויה אדירה!
מצאתי את עצמי עוקבת , משדרת תוצאות לארץ, שואגת גולללל.
אדרנלין הוא חומר נהדר לשיכוך כאבים.
הגענו חזרה לחדר אחרי שעתיים וחצי קסומות.
מקלחת רותחת, עוד שכבה של ארניקה, ולמיטה.
אולי אצליח למזער נזקים.

הם ניצחו. ברוררר
אבל יותר מזה- אני ניצחתי. כן, כשהצדיק וגם חברה שלי קראו לי גיבורה, הרגשתי ככה. ניצחתי אותו. גם אם זה רק לרגע.
אני הגשמתי חלום לשנינו, ואת זה שום גשם ושום פיברו לא יקחו ממני.
הנה כמה תמונות מחגיגות הניצחון