לא רציתי לכתוב, לא יכולתי שלא לכתוב. נשבר לי קצת( לא קצת בכלל) מהפיברו הזה
נמאס לי ממך , פיברו, תעזוב אותי כבר!
מה אתה עוד רוצה? למדתי כבר להתעורר בבוקר עייפה, למדתי, שאין מצב כזה שלא כואב כלום, הכל יחסי ויש המון דברים שגיליתי שאפשר לעשות גם כשכואב.
הבנתי שאין תרופת פלא, שלכל דבר יש מחיר( גם כלכלי) שתופעות לוואי של תרופות לפעמים גרועות כמו המחלה עצמה, והן לא עקביות .
כלום לא עקבי. גם אתה לא. מגוון. מפתיע. לא, מפתיע זו מילה טובה מדי. אתה מגיח.
למדתי שיש לילות לבנים, גם כשעייפים.
למדתי שאני יכולה, שאני מתמודדת. לפעמים מנצחת, לפעמים סתם מתמודדת.
אבל יש גבול! היום הגזמת לגמרי!אתה לא יכול לכבוש לך את כל החלקות.
אתה לא יכול להגיע גם לריכוז ולזיכרון שלי. לא את זה.
אני שונאת אותך , נשבר לי ממך וזהו!
לא. לא נשברת. לא מרשה לעצמי. רק קצת.
מותר לפעמים להתפרק רגע, ואז , לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה. כי אין ברירה וכי רוצים לחיות. לכל אחד יש את התיק שלו, ובדיוק בשביל זה יש חברים! אפילו אם הם ממש חדשים מלפני איזה חודש.
שולחת לך חיבוקיישן♥
נכון! על הכל , ובעיקר על החברים, כולל החדשים♥♥♥