16 מלאו לנער, ולנערה.

את חנוכה תשנ"ח בילינו בפגייה של בית חולים שניידר.

אני זוכרת את עצמי יושבת שם מסתכלת על הגוזלים שלי וחושבת " ניסים באמת קורים לפעמים"

מסתכלת היום על התמונה הזאת שלהם, ועליהם במציאות וחושבת שוב: "ניסים באמת קורים "

שום דבר בהריון לא היה רגיל, שום דבר בלידה לא היה רגיל.

ופגייה- היא יצרנית של ניסים, אבל גם שם שום דבר הוא לא רגיל.

16 שנה אחרי, אני זוכרת כל צליל, כל מכשיר, כל שלב.

את ריח חומרי החיטוי מעורב בריח הפחד והתקווה,

והפחד הגדול כשמגיעים הביתה ומבינים- עכשיו הכל תלוי בנו. אין מכשירים שיצפצפו, אין אחות שתגיד מה לעשות.

והיה קשה ומבלבל ומפחיד ומרגש וממלא ומרוקן , הכל יחד.

16 שנה אחרי מסתכלת עליהם ויודעת – הם הנס שלנו.

16 שנה אחרי, מסתובבים בבית מתבגר ומתבגרת, על כל המשתמע מכך ולפעמים אני מקשיבה להם, או מסתכלת וחושבת:" באמת? הקסם הזה הגיע ממני?"

לא תמיד זה קל, (מתבגרים עליך ישראל..) , אבל עכשיו הם בתיכון ואני יושבת ומסתכלת בתמונות שלהם מפעם ומעכשיו, ותמונות שיש לי בראש, זוכרת את עצמי בגיל שלהם, ואני יודעת:

הם לקחו את המיטב של שנינו והכפילו אותו.

שומעת אותם משוחחים ביניהם והלב מתמלא בשמחה , אהבה וגאווה.

כמה שאתם חכמים ומצחיקים, ילדים שלי,

והקשר הנפלא הזה בינכם, זר לא יבין זאת.

הנסיכה שלי תמיד אומרת :"אני מכירה אותו יותר מכולם. אני מכירה אותו עוד מלפני שנולדנו" והיא צודקת.

ואני נזכרת איך כבר בפגייה אפשר היה לראות את הקשר הזה.

הלילה היחיד בפגייה שבו אי אפשר היה להרגיע את הבכי שלך , ילדה שלי, היה כשהפרידו בינכם.

אבל בלי קשר לקשר, שניכם יחד, אבל גם כל אחד לחוד, כל כך נפלאים.

אוצר של חוכמה, שנינות, הומור וטוב לב.

אתם ההוכחה שלי לזה שיש ניסים.

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים?

לחצו על ״ הרשם לבלוג״ למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם, אשרו את מייל ההרשמה שיגיע אליכם.

זהו, עכשיו תשארו מעודכנים 🙂