על חווית הקריאה שלי בספר "איילה עפה" שכתבה רויטל איתן.הוצאת כרמל.
תפקידה היחיד של הספרות הוא לספר סיפור ,ספרות טובה עושה זאת בדרך שעוד לא נעשתה, יוצרת בלב הקורא חוויות שטרם נחוו.
ספרות מצוינת מטלטלת את הקורא, דרך כל קשת הרגשות. זה בדיוק מה שעושה "איילה עפה" שכתבה רויטל איתן. (הוצאת כרמל)
איילה היא נערה בת 18, גבוהה ויפה, היא נס רפואי, או כפי שאמה מכנה זאת :"אצבע משולשת למדע". בחלומה היא רודפת אחר פרפר מילים, רוצה לפעור את פיה ,לבלוע אותו ,אולי כך יחזרו אליה המילים.
לא לגמרי ברור מה יש לאיילה, היא לא מתויגת,ולא במקרה. היא פשוט איילה, וכן, בלשון יבשה ורשמית היא לוקה בין היתר בפיגור, כמו גם במצבים רפואיים שסיכנו את חייה לא אחת, אבל אין מי שיקרא את הספר הזה ולא יסכים עם עומרי, אחיה הבכור שאומר:
"היא ילדה כל כך חכמה. אבל לא תמיד העולם רואה את זה וזה כל כך מתסכל אותי. בא לי לפתח איזה מדד אחר לבחון ולאבחן בני אדם….מדד שיוכל לראות מעבר למה שברור ומיידי, מאחורי המובן מאליו.. מדד שיזהה חוכמה שאינה תלויה בדבר. שיגלה יכולות תבוניות, שקיימות ללא מילים או עם מילים שונות משלנו"
לא מדובר בהתכחשות למציאות או צביעת הקשיים בוורוד. המצוקה של כל אחת מהדמויות, החיים כאח לילד חריג שנגזלה ממנו ילדותו ויחד עם זאת הופקעה ממנו גם הזכות לכעוס, רגשות האשם שמלווים את האם , החרדה היומיומית , ההבנה כי אין מי שיגן על איילה כמוה ,לצד ההבנה שאם לא תטפל בעצמה תקרוס, הסצנה שבה האם נמצאת עם איילה בגינה הציבורית, כמו כל אם צעירה אחרת מכווצת את הבטן בשל הבדידות העולה בין המילים.
הספר המסופר בשלושה קולות(איילה,עומרי והאם) לא עושה הנחות לאף אחד, בראש ובראשונה לא לדמויות.
כל מנעד הרגשות קיים- פחד וכעס, אהבה וקבלה, ייאוש ותקווה, וכן, גם כאב ,את כל אלה מביאה רויטל איתן בכתיבה רגישה, סוחפת ,עדינה ומלאת חמלה.
בכיתי לא מעט בזמן הקריאה, אבל לא היו אלה רק דמעות של כאב, רובן הגיע ממקום של התרגשות ואהבה, כי אי אפשר שלא להתאהב באיילה ובעומרי, אי אפשר שלא לרצות לגונן על האם ולהעריץ אותה.
רויטל איתן עשתה בספר הזה דבר נוסף, מבלי להתכוון, היא גרמה לי לרצות להיות אדם טוב יותר, וזה אולי הדבר הטוב ביותר שספר יכול לעשות.