שרית פלייןמסע קריאה בספרם של דויד גרוסמן ומיכל רובנר, בהוצאת עם עובד
כשסיפרתי הבוקר לחברה בהתפעמות על הספר "נסיכת השמש" שיצרו דויד גרוסמן ומיכל רובנר, (הוצאת עם עובד)מיד שאלה אותי אם זו אותה מיכל רובנר שאיירה את "חיבוק" של גרוסמן.
כשעניתי לה בחיוב, אמרה לי שהיא מאוד אהבה את היצירה המשותפת שלהם(ציינתי לעצמי תחת רשימת המשאלות לקרוא את("חיבוק") ואחר כך הוסיפה, "זה ספר ילדים בתחפושת"
בינגו! זה בדיוק מה שהרגשתי בזמן הקריאה ב"נסיכת השמש"
על מה הספר?
הכל מתחיל בשאלה תמימה של נֹגַהּ: " אם אני הנסיכה הקטנה שלך, אז את המלכה?" וכך מתגלה לה שפעם בשנה, אמא של נֹגַהּ היא מלכת השמש והיא עצמה הנסיכה.
אנו הקוראים מלווים את נֹגַהּ ואמה במשך יום שלם ומיוחד.
למען הסר ספק- אני משוכנעת שגם ילדים יאהבו את הספר , כמו את כל ספרי גרוסמן לילדים.
יחד עם זאת בזמן שקראתי אותו הרגשתי שהוא נכתב עבורי, ולא במקרה קראתי אותו דווקא השבוע
מכירים את התחושה הזו?
קראתי אותו ביום מורכב רגשית והרגשתי שהוא מנחם, ומזכיר לי את כוחה של הזמניות.
אחד הדברים הנפלאים שגיליתי בשנה האחרונה הוא המיינדפולנס– קשיבות לעצמי ולמתרחש סביבי, קשיבות לרגע הנוכחי, כי הכל זמני.גם נֹגַהּ ואמה מגלות זאת בדרכן.
הן עוקבות אחר השמש, החל מהשעות שקודמות לזריחה, כשהן יוצאות מביתן בשעת לילה חשוכה מאוד,
"הלילה היה עקשן גדול, והוא לא הרשה לשמש לעלות" האם ובתה פוצחות במחול שמזמין את השמש. הנה כאן:
"בתוך הלילה האפל הן רקדו, והלילה לא ויתר, בכל הַכֹּחַ הוא החביא את השמש עמוק בתוך החושך שלו"
בשלב הזה נזכרתי בשירו של שלום חנוך ופיזמתי לי "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", מרגישה את הילדה הפנימית שלי מנוחמת.
עוד קצת זמן חולף והנה זה הגיע
"בתוך החושך הגדול, מה הן ראו?
בקצה השמים קו בהיר ודק-דק"
לאט לאט , בעדינות מגיעה הזריחה, וכמו שקורה גם בלב המעבר מחושך לאור הוא הדרגתי ולא בן רגע.תראו כמה עדינות ויופי מענג יש באיור הזה,, איך העץ והציפורים מאירות לאיטן את החושך.
"ואז הנה, סוף- סוף"
האיור העדין מתאים כל כך לטקסט הרך:
"תראי אמא…
אני רואה , ילדתי…
מה, ככה היא זורחת?"
כמה טהורה ההתפעלות הילדותית מכוחות הטבע.
אין ספק, הספר ידבר לילדים, בדיוק מהסיבה הזו, יחד עם זאת כמה עוצמה יש בתזכורת הזו עבורנו המבוגרים שכבר שכחנו להתפעל מהטבע, ממקומה של השמש בעולמנו, מההשתנות הזו שבה החושך מתפוגג לאיטו והופך לאור, כמה נחמה יש בשגרה של הטבע.
העולם אליו אנו רגילים נראה שונה כל כך באור הרך ולא מובן מאליו
"כל דבר ביום הזה קרה בתוך האור של השמש"
האיורים של רובנר הם אמנות של ממש, כזו שאפשר לפגוש במוזיאון, משמח כל כך לפגוש אותם בספר ילדים.
הטקסט של גרוסמן רך, מחבק, וטומן בחובו עוד ועוד רבדים. תחשבו למשל על הבחירה הלא מקרית בשמה של הילדה.
"נסיכת השמש" הוא ספר שכל מי שנותר קשוב לילד שבו ישמח לקבל במתנה,ולא במקרה הוא מודפס בגופן של כתב יד.
לקריאה על המפגש הראשון שלי עם מיינדפולנס לחצו כאן
להמלצות על ספרי ילדים לחצו כאן
[…] * לקריאת ההמלצה על "נסיכת השמש" לִחצו כאן. […]