אווה קילפי ומיה טבת דיין

השבוע בחרתי שני שירים לסופשבוע. מיד תבינו בעצמכם את הסיבה. השיר הראשון של המשוררת הפינית הנפלאה אוה קילפי.(בתרגומו של רמי סערי)

” *

הַרְגָּשָׁה כְּבֵדָה.

הַיּוֹם הַחֲמִישִׁי מֵאָז הַהַלְוָיָה.

הַחֻלִּין שֶׁל הָאֵבֶל הִתְחִילוּ.

אִמָּא נִרְאֵית כְּבָר כְּמוֹ אַלְמָנָה.

אַבָּא הָיָה אָמוּר לָבוֹא לְנַחֵם אוֹתָנוּ.

אַךְ הוּא אֵינֶנּוּ בָּא.

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר וַיְּהִי הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי”  מתוך הספר “הפרפר חוצה את הכביש”

השיר השני של המשוררת הישראלית הלא פחות נפלאה( ומאוד אהובה, עלי לציין למען גילוי נאות)

 מיה טבת דיין

“ *

וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי תֹּהוּ, וַיְהִי פִּי תְּהוֹם.

וְהַשֶּׁקֶט עָמַד מִלֶּכֶת.

וְרוֹפֵא צָעִיר אֶחָד נִכְנַס וְיָצָא

וְלֹא הִצְלִיחַ

לָדַעַת אִם הָלַכְתְּ אוֹ אִם

עֲדַיִן הִנָּךְ. כִּי בְּסוֹפֵךְ

לֹא הָיִית עוֹד נְשִׁימָה

רַק מַשַּׁק כְּנָפַיִם מְרַחֵף,

שֶׁל פִּרְפּוּרֵי הַלֵּב.

זוֹכֶרֶת?

מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהָיִיתִי פַּעַם אֲנִי

בְּבִטְנֵךְ. לֵב וְלֵב, וְלֹא

נְשִׁימָה.

רֵאשִׁיתִי עֻבָּר שֶׁל חַיִּים.

וְסוֹפֵךְ עֻבָּר שֶׁל מָוֶת.”  מתוך הספר “ויהי ערב, ויהי תוהו”

הסיבה להבאת שני השירים האלה יחד היא כמובן השורה האחרונה בשירה של אווה קילפי, אשר מיד הזכיר לי את השורה הראשונה בספרה של מיה טבת דיין, כן אני יודעת שהסדר הכרונולוגי הפוך, אך מה לעשות ואת שירה של מיה הכרתי לפני שהכרתי את המשוררת הפינית הנפלאה?

שני השירים מזכירים בנשימה אחת בריאה ומוות:

“ רֵאשִׁיתִי עֻבָּר שֶׁל חַיִּים.

                   וְסוֹפֵךְ עֻבָּר שֶׁל מָוֶת” של טבת דיין , וכמובן שתי השורות הדומות אותן הזכרתי קודם.

מוות הוא כוח עצום, כל כך עצום עד שהוא בורא מציאות חדשה.

מציאות של אַין:

“ אַךְ הוּא אֵינֶנּוּ בָּא.“ בשיר על מות האב של קילפי

“כִּי בְּסוֹפֵךְ

לֹא הָיִית עוֹד נְשִׁימָה“  בשירתה של טבת דיין.

מותו של הורה בורא למעשה מחדש את המציאות, מות הורה בורא יתמות.

כל אחת מהן בדרכה מתארת את האובדן. קילפי המינימליסטית, כמעט מברקית,

ומיה, שנדמה לי כי מכחול מילולי ענוג בידיה, מתארת  את הרגעים האחרונים, כל מילה  בשיר ממחישה את הקירבה שהייתה ואת מה שנותר.

ואולי זו אני אופטימית חסרת תקנה,(או סתם אחת שמפחדת מהכאב הנורא) או אולי לכך באמת התכוונה המשוררת, במשק הכנפיים המרחף של פרפורי הלב, אני מוצאת גם שביב תקוה, אולי מי שאהבנו ומת מתעופף עדיין בתוכנו, מעלינו, בצורה זו או אחרת.

ומילה בנימה אישית-

מיה, כל שיר שלך בספר הזה שובר לי את הלב, וכולם יחד מרכיבים אותו מחדש.

סופשבוע של אהבה מנחמת לכולם.