המלצת קריאה על ספרה של גליה תנאי
דבר ידוע הוא שכל קורא מביא את עצמו אל הטקסט, ולכן אין חווית קריאה אחת זהה, לא רק בין שני בני אדם, אלא גם אצל אותו אדם בתקופות שונות בחייו.
מה הייתי חושבת על הספר ״עד שתתחילי לדבר״ שכתבה גליה תנאי, אם הייתי קוראת אותו לפני שנים ספורות? אין לדעת. אני כן יודעת שני דברים :
1- אני שמחה שקראתי אותו עכשיו, בדיוק בזמן הנכון לי.
2-קרוב לודאי שהייתי מבינה פחות מהיום, ועם זאת, הספר הזה נכתב ממקומות כל כך עמוקים וכנים עד שאי אפשר להישאר אדישים אליו.
מעט על העלילה ללא ספוילר:
ליאורה היא פסיכיאטרית , כבת 40, נמצאת בצומת דרכים בחייה האישיים.
שירה היא בחורה צעירה, שחיה במשך שנים אחדות כנזירה בודהיסטית בהודו. כשהיא מגיעה לארץ לביקור אחרון אצל אביה הגוסס היא מוצאת את עצמה מאושפזת בכפיה וכך מצטלבות דרכיהן של השתיים.
אני יודעת מעט מאוד על בודהיזם, ומה שאני יודעת לקוח בעיקר מהחלקים שבאים לדי ביטוי במיינדפולנס. ( גישה המשלבת את הבודהיזם עם תורות מערביות) כך שהקריאה שלי את הספר כמעט ואינה מושפעת מידע קודם.
במילים אחרות- הסיבה לכך שהספר כבש אותי היא הכתיבה של גליה תנאי.
הסיפור עצמו מקורי , לא זכור לי ספר אחר( שאינו עיוני) שהפגיש את שני עולמות התוכן , רפואת הנפש ובודהיזם.
אלא שעלילה מקורית היא רק התחלה טובה, מה שמתקיים בספר הזה הרבה מעבר לעלילה היא כתיבה כנה ומרגשת.
איך יודעים כשהכתיבה כנה מבלי להכיר את הכותב?
פשוט יודעים. יש משהו פנימי עמוק בתוכנו שיודע, שמרגיש כאילו קיבל מפתח קסמים לתוך נשמתן של הדמויות.
מבלי לחטוא בספוילר אוכל רק לציין שלא מעט שדים מתעוררים במהלך הקריאה.
יש משהו מפחיד בנערה צעירה שבוחרת להתנתק מהעולם כולו למשך שלוש שנים, שלושה חודשים ושלושה ימים.
הספר מפגיש עולמות שונים כל כך, כמעט מנוגדים, ישראל התזזיתית, זו שהמציאות בה מורכבת ולא מאפשרת מרווחי נשימה לעומת הודו.
רפואת הנפש המערבית שמבוססת על תיוגים ,כימקלים, ושיחות, לעומת שתיקות ארוכות והתבוננות פנימה שמציעות תורות המזרח.
ועם כל השוני דווקא הדומה, המשותף הוא שבולט:
דמויות אמהיות שהוטמעו, בורות אפלים בנשמת הדמויות, הצורך למצוא את המשמעות דרך טיפול באחרים.
שתי הדמויות עוברות מסע ארוך רצוף כאב, אך מעל לכל מרחפות עיניים חומלות. משם מגיע הריפוי.
כשהגעתי לסופו של הספר התחזקה בי ההבנה שאני אמנם אופטימיסטית מושבעת, ובכל זאת סוף פתוח (כמו בספר הזה) לרוב מחזק בי את תחושת האמינות של הספר, כי בחיים, לרוב אין באמת סוף סגור לחלוטין.
המלצה שלי– קחו את הספר הזה וצאו למסע מרתק, אם תהיו אמיצים אולי תפגשו שם את עצמכם.