לילד הזה חיכיתי

שנתיים חלפו מאז קראתי את ספר הביכורים של דרור שגב, ״חוצה״ (קישור להמלצה עליו בתחתית פוסט זה)

עשרות ספרים קראתי מאז, והוא עדיין נשאר חי בזיכרון שלי. לא קל להתחרות בשיא כזה, וכשסוף סוף יצא לאור ספרו השני, ״ילד מקולקל״ תהיתי האם יעמוד בציפיות אחיו הבכור.

ובכן, הוא אף הגדיל להתעלות מעליו. מדובר בספר בשל ובוגר יותר( או שאני זו שהתבגרה ..)

ממש כמו ב״חוצה״ גם כאן לא הפסקתי להתפעל מהכתיבה של דרור שגב, שכל כך מחוברת לרגשות, וממש כמו ב״ חוצה״ גם כאן מדובר בספר מסע של התבגרות ולמוזיקה תפקיד משמעותי בספר.

עד כאן ההשוואות, כי ל״ילד מקולקל״ ללא ספק מגיעה במה בלעדית.

מעט על העלילה ללא ספוילר:

ערן, נער רגיש ומקסים בן 17, לאחרונה התייתם מאמו, אליה היה קשור במיוחד. בעקבות מות האם עוברת כל המשפחה טלטלה וערן נותר למעשה מיותם רגשית גם משאר משפחתו.

את נחמתו וביטויו הוא מוצא בשני גורמים- המוזיקה ומחברת בה הוא כותב את כל המילים האצורות ועצורות בתוכו.

אברם, פצוע ראש ממלחמת לבנון הראשונה, הוא פסיכולוג, המגדיר את עצמו כ״מתקן ילדים מקולקלים״, רגע לפני שתתרעמו על ההגדרה: אברם מגדיר גם את עצמו כילד מקולקל, למעשה כולנו שרוטים של החיים, ודווקא הקבלה של זה היא שמאפשר תיקון לנשמה. כמו שנאמר לקראת סוף הספר:

 ״אולי המקולקלים עצמם הם למעשה הכי מתוקנים שיש״

ערן שמגיע לאברם לטיפול, נעלם מביתו, ומשם העלילה מתגלגלת ומחכה לכם בספר.

משלב די מוקדם בקריאה התאהבתי. התאהבתי באברם, הגבר גדל הגוף שבתוכו הוא גוזל פגיע , הופך את פצעיו לנתינה.

התאהבתי בערן, ילד שליבו מלא כאב ויופי.

התאהבתי בפלייליסט של הספר. המוזיקה אצל דרור שגב, היא לא חלק מתיאור אווירה, היא דמות ראשית בעלילה, וממש מתבקש לקרוא את הספר כשברקע הצ׳לו של ז׳קלין דה פרה, הקול המיוחד של ניק קייב, או כל אחד מהאיזכורים המוזיקליים בספר.

אגב, בספר ישנם גם איזכורים ספרותיים, דבר מוסיף עוד שכבת עומק לספר.

בפירסומים של הספר הוא מוגדר כמותחן פסיכולוגי. לדעתי ההגדרה הזו עושה לו עוול. לא מדובר במותחן, אלא בספר של מסע. מסע כפול, האחד חיצוני, של ערן שנעלם ושל היוצאים בעקבותיו, והמסע השני, המשמעותי יותר הוא המסע הפנימי של ערן, ושל אברם. מסע בו כל אחד מהם פוגש את עצמו, מכיר במכאובים ובשדים ויוצא מחוזק.

מדובר בספר שדמעותי זלגו בגללו לא מעט, ובאותה נשימה הוא ניחם ושפע חום אנושי.

לסיכום,בספר טוב יש לי תחושה שאני מכירה את הדמויות. בספר נהדר יש לי תחושה שהדמויות מכירות אותי ומדברות אלי, זה מה שקרה לי עם ״ילד מקולקל״

הקישור להמלצה על ספרו הקודם של דרור שגב, ״חוצה״

והנה בונוס מוזיקלי מתוך הספר