מילים נועדו להרבות טוב

השבוע החל שבוע הספר העברי, שהוא בעיניי אחד החגים המלהיבים ביותר.( תודו שאתם מופתעים 🙂 ), וכך מצאתי את עצמי חושבת איזה שיר הכי יתאים לסופשבוע חגיגי  זה. בזה אחר זה קפצו לעיניי כל ספרי השירה בספרייתי, "קחי אותי" " אני ממש מתאים לשבוע הספר" " אני כל כך צעיר אף אחד עוד לא הספיק להתרגש ממני"  "אני הייתי כאן לפני מאות שנים, עניין של מסורת"

התעוררתי בהקלה חלקית, אמנם היה זה רק חלום, אבל עדיין לא מצאתי את השיר המתאים.

שיחה מקרית על נושא אחר לחלוטין עם חברה אהובה, גרמה לי לצעוק בליבי "אאוריקה", משל הייתי הגירסה המקומית לארכימדס.

השיר לקוח מהתנ"ך, ומה מתאים יותר לשבוע הספר מספר הספרים?

מדובר בשיר שעבורי הוא שאיפה, מצפן, תזכורת לתרגול שלקחתי על עצמי.  בתפיסה שלי מילים נועדו

להרבות טוב ואהבה בעולם, והאהבה היא המרפא והתיקון, כל מילה נוספת רק תקלקל את השיר לכן אני מפנה את הבמה לשיר עצמו, שלקוח מספר תהילים, ומייד לאחריו  הביצוע המוזיקלי( הלחין ברוך חייט)

"מי האיש החפץ חיים, 
אוהב ימים 
אוהב ימים לראות טוב. 

נצור לשונך מרע 
ושפתיך מדבר מירמה 
סור מרע, עשה טוב 
בקש שלום ורדפהו."