אוקטובר שלי

לספרים יש יכולת לקחת אותי לכל מקום, תרבות וזמן, שאינם אפשריים במציאות.  לספרים טובים יש יכולת לעשות זאת בצורה מרתקת, להשלים פערי מידע שלא ידעתי אפילו על קיומם וזאת תוך כדי הנאה.

קחו למשל את קנדה, לא, אל תקחו את המדינה, היא לא שלנו:) אבל קחו מטפורית את מה שהתרחש שם באוקטובר 1970.

לא יודעים? גם אני לא ידעתי, למעשה רק לאחר שהתחלתי לקרוא את ״אוקטובר שלי״/קלייר הולדן (הוצאת תמיר /סנדיק) גיליתי כמה מעט אני יודעת על קנדה, ונדמה לי שזה הספר השני שקראתי שמתרחש בקנדה(הקודם התרחש בחלקו בלבד בקנדה הוא ״סיפור זמני״) אם לא מחשיבים את סדרת ספרי אן מאבונלי.

למען הסר ספק- לא מדובר בספר עיון או לימוד היסטוריה, אלא בסיפורה המרתק של משפחה אחת.

מעט על העלילה ללא ספוילר:

כאמור מתרחשת העלילה בקנדה. לוק הוא סופר ידוע ומוערך, פרנקופון,  בן קוויבק שדוגל בזכותה של קוויבק לשמירה על עצמאותה ועל השפה והתרבות הצרפתית, ולהפרדה מקנדה האנגלית.

אשתו האנה, היא בת למשפחה אנגלופונית. היא המתרגמת של כל ספריו מצרפתית לאנגלית. מאז שנישאה לוק נוצר ריחוק ממושך ומכאיב בינה לבין הוריה.

הוגו הוא בנם בן ה14.כמו כל המתבגרים, עסוק גם הוא בבעיות זהות עצמית, אלא שאצלו הן מוחרפות עקב  הסודות המחלחלים מתחת לפני השטח המשפחתי, ומלחמות התרבות בין הפרנקופונים לאנגלופונים.

הוא נקרע בין מורשת אביו למורשת אמו עד שיום אחד הוא מגיע לבית הספר ו… את השאר תוכלו לקרוא בעצמכם.

כשסיימתי לקרוא את הספר הגדרתי לעצמי אותו כפנינה, במחשבה שניה מדובר בשרשרת פנינים, מאחר ויש בו כמה וכמה רבדים.

הרובד הראשון הוא הסיפור המשפחתי הנוגע ללב של משפחה במשבר, וההתמודדות של כל אחת מהדמויות עם המשבר, יחד ולחוד( בנוסף להוגו והוריו יש גם שתי סבתות וסבא חי אחד, ומורשת של סב מת אחר שנוכחותו מורגשת היטב במותו, כמו בחייו)

הרובד השני הוא הסמליות. כמה סמלי שהוגו בן ה14, עוד לא התחיל כמעט את הגדילה הגופנית, ועל יד אביו הוא נראה ילד קטן, צל חיוור, שחייב לפעול בצורה דרמטית כדי להרגיש את קיומו.

כמה סמלית העובדה שהאנה מתרגמת מצרפתית לאנגלית את ספרי בעלה, מדברת עם בעלה בצרפתית, עם בנה באנגלית ועם הוריה כמעט ולא מדברת כלל, עד שהמציאות מכריחה אותה.

הבן, מחפש את זהותו, האם מחקה את זהותה, והאב הידוע? גם זהותו היא לא באמת שלו. היא מבוססת על סודות עבר ושקרים.

רובד נוסף הוא הרובד ההיסטורי, אשר משמש כרקע חשוב בהבנת הלך הרוח של כל אחת מהדמויות. בסוף הספר יש אחרית דבר מאת גרשון גירון שמסביר את הרקע ההיסטורי שרלבנטי לספר. מאחר ולי לא היה מושג כלל על מה שקרה באוקטובר 1970 בקנדה, דילגתי היישר אל אחרית הדבר, קראתי ברפרוף רק כדי לקבל מושג וחזרתי לספר. כשסיימתי לקרוא את הסיפור בחרתי לקרוא שוב את אחרית הדבר, הפעם בצורה מעמיקה.

מלחמת השפות בקנדה היא לא סתם מושג מטפורי, המלחמה הזו, כמו מלחמות תרבות רבות הגיעה לכדי אלימות של ממש ומשפיעות עד היום( או לפחות עד שנת 2001 בה מתרחש חלקו הגדול של הסיפור) על תושבי קוויבק.

לא צריך להיות קנדי כדי לחוות את מלחמות התרבות והשפות, למען האמת לולא ידעתי אחרת הייתי יכולה להאמין שהציטוט הבא הוא של מנהיג ישראלי, בעוד שלמעשה הוא ציטוט של טרודו, ראש ממשלת קנדה ב1970:

״הממשלה מחויבת להנהיג חקיקה שתטפל לא רק בתסמינים, אלא גם בסיבות החברתיות העומדות ביסוד או משמשות תירוצים לפשע ולמהומות״

מוכר לכם?

רובד נוסף בספר הוא היותו ארס פואטי, כלומר ספר שעוסק בתהליכי כתיבה  ובעולם הספרות. הדמויות, כאמור, הן של סופר ומתרגמת, חלק מהספר עוסק ביסורי היצירה של הסופר, ובהתלבטות של מתרגמת. מה עושים כשהספר אותו את מתרגמת משעמם אותך?

ואם בתרגום עסקינן- את ״אוקטובר שלי״ תרגמה ניצן לפידות ולזכותה יאמר שהקריאה בו קולחת כאילו מדובר בשפת מקור.

היותו של הספר ארס פואטי באה לידי ביטוי גם באיזכורים ותובנות ספרותיות שהסופרת שמה בפי הדמויות:

״הוא השווה את עצמו (מעולם לא בקול רם) לפלובר. הססן, קורבן כרוני של מחשבה שנייה ושלישית וארבע עשרה; פרפקציוניסט שמעולם, בשונה מפלובר, לא התקרב אל השלמות.״

והנה עוד:

״זה מה שספרות עושה. היא מקבעת הכל, וזו בעיה, כי החיים בבסיסם הם דבר דינמי.״

הציטוט הבא מעיד על הרובד הפסיכולוגי של הספר, ואולי זו רק אני בשל היותי מטפלת. יחד עם זאת אני בטוחה כי הרובד הזה גם אם אינו עובר בצורה מודעת לקורא, משפיע על חווית הקריאה ובעיקר על ההזדהות.

ברובד הזה מדובר בסיפור של קונסטלציה משפחתית. וגם כאן יש גלוי וסמוי. הגלוי הוא המשבר שבים לוק לאשתו ובין הוגו להוריו, הסמוי הוא השפעת הסודות הלא ידועים על כל אחת מהדמויות. ככה זה עם קונסטלציה משפחתית, כמה שלא בורחים ממנה מגיעים לבסוף היישר אל פתחה. וכך הוגו למשל בלי דעת בכלל הוא השתקפות סבו שאותו כמעט ואינו מכיר.

והנה ציטוט שאהבתי במיוחד בהקשר הזה. הפסיכולוג מגדיר מהי בגרות בעיניו:

״כשבן אדם יכול לספר את הסיפור של ההורים שלו, ממש לדמיין אותם כבני אדם עם עבר מורכב משל עצמם, רק אז…״

כל זה לא היה עובר כמובן אם לא היה מדובר בספר מרתק, שכתוב היטב, זהו התנאי ההכרחי הראשון של ספר טוב, כל מה שכתבתי עליו כאן הופך אותו לספר מצוין, וזה כל ההבדל.

הנה למשל ציטוט אחרון, סתם כי הוא כל כך יפה, כמו ציור במילים ומראה גם את הכשרון של הסופרת וגם את הצלחתה של המתרגמת:

״גבר כבד גוף בחליפה נאבק להיחלץ מתוך שברולט קוואליר כחולה. משהגיע אל המדרכה החל להתקדם לעברם, פוסע בזהירות כאילו כפות רגליו כואבות, עוצר מדי פעם ומעווה את פניו מול השמש. סנטריו נתלו מעל לצווארון חולצתו.״

לסיכום- עשו לעצמכם טובה ותקראו אותו.

החל מ15.8 ניתן יהיה לרכוש אותו באתר ברכישה מוקדמת. הנה הקישור לרכישה

ב6.9 יתקיים  מפגש עם הסופרת שתגיע במיוחד לארץ, ב״סיפור פשוט״ בתל אביב.

כל הפרטים על האירוע כאן