שרית פלייןמשולחן הכתיבה שלי
מי את
ילדה אישה?
נוגסת לאיטך את ליבת הפרי
כמו לא שמעת מעולם
אודות האשה והתפוח
מאחוריך, אדם
מעמיד פני תם,
מתוך קשת של יַלְדוּת מתחמק שערך
לוכד חלומות מקועקע לגופך.
אל תשמטי אותם
ילדה אשה,
החלומות הם ליבת החיים
גם אם עטויי קליפות ואינסוף גלדים
ריקדי בקצב אותו הם מחוללים
יש פעמים בהן תפוח
בְּקֶצֶב אדג׳ו
הוא גן העדן בהתהוותו
ויותר מכל לבנותיך חיזרי וספרי
שנני בליבן את חוכמת הפרי
כי אל חייך תשוקתך
וגם אם ירבה עצבונך
באהבה תלדי חיים
באהבה תחיי
כי מן האהבה באת
ואל האהבה תשובי.
צילום עירית רובינגר לרון