מתוך ספרה של נעמה יונג הווים

 השבוע בחרתי שני שירים מתוך ספרה של נעמה יונג, בעריכת דיתי רונן, הנושא את השם המיוחד הוֹוִים

השירים המופיעים בספר קצרים, חלקם אף קצרצרים, נגיעות עדינות. אצטט מתוך דבריה של דיתי רונן בגב הספר: ״במבט מרוחק כלשהו, היא מנסחת, בקול ייחודי, עדיו, צנוע ונקי, תובנות אסתטיות על הסובב אותנו ועל חייה.״

השיר הראשון, אשר על שמו קרוי כך הספר, נבחר בשל הצניעות המרעננת שבו. אין כאן אמירה נחרצת, או הצהרה על תגלית חד מד משמעית בנוגע למהות החיים, אלא הרהור מרוכך, המתבטא במילה אולי.

״אוּלַי אֲנַחְנוּ גַּם דּוֹמֵם

אוֹ צוֹמֵחַ

כְּמוֹ קְצֵה עֲנַף

עָלִים גְּזוּרִים

נָעִים בָּרוּחַ הַקַּלָּה,

לֹא עוֹשִׂים,

הוֹוִים,

נוֹתְנִים חַמְצָן בִּדְמָמָה.״

הצניעות או אולי הענווה ניכרת גם ברעיון שלא אנחנו אלה ש״עושים״ ויוצרים תהליכים, אלא הטבע עושה זאת ותפקידנו הוא לכאורה פשוט, להיות, הוֹוִים, אלא שבפשטות הזו תלוי הכל שהרי היא נותנת חמצן, ובלעדיו אין חיים.

השיר השני נפתח גם הוא במילה אולי, ובחרתי בו כי אהבתי אותו, תודו שזו סיבה מצוינת:)

הנה הוא:

״אוּלַי הַתַּכְלִית

הִיא הַתַּגְלִית

שֶׁל הָאַהֲבָה

הַשְּׁלֵמָה.״

סוף שבוע של ענווה ואהבה לכולם