maor5
כמו כולם, גם אני רציתי לכתוב את רשימת המומלצים שלי לראש השנה, אלא שכל כך הרבה ספרים טובים קראתי השנה, והבחירה נראתה לי לא הוגנת, בעיקר כלפי עצמי:)
במקום זאת בחרתי לכתוב לכם על חמישה ספרים ישראליים שלכולם יש קשר, ישיר או עקיף, לתקופה הזו של השנה, תקופת חשבון הנפש.
״שברים נאספים לשירה״ ערך מרדכי (מודי כהן)
הספר הראשון ברשימה זו הוא אסופה מיוחדת, הממזגת בתוכה שירה ועיון, חולין ותפילה.
האסופה מחברת בין שירה עברית לעולם התפילה היהודית, במיוחד למחזור התפילה לימים הנוראים.
החיבור הזה קיים מזמן. לא מעט משוררים, גם חילוניים לחלוטין כותבים בעקבות התפילה. התפילה עצמה היא, מעבר לערכה הדתי תרבותי, סוגה ספרותית הקשורה קשר הדוק לשירה.
מלקטי ועורכי האסופה בחרו שירים אשר נכתבו בארבעים השנים האחרונות, ואשר יש להם קשר כזה או אחר (כפי שנהוג לומר לעיתים ״מתכתבים״) עם התפילות של הימים הנוראים.
בספר תוכלו למצוא הן משוררים ידועים ומובילים כמו לאה גולברג ויהודה עמיחי, הן משוררים צעירים באופן יחסי, כמו סיון הר שפי, ריקי דסקל ואלחנן ניר.
תמצאו גם משוררים פחות מוכרים, כמו עמית מאוטנר, ואפילו שירים של מי שידועים לאו דווקא כמשוררים, כמו צביה ולדן וישי ריבו.
לצד כל שיר מובאים דברי הסבר לשיר. אני פחות אהבתי את החלק הזה, מעדיפה להתחבר באופן בלתי אמצעי, אבל יש כאלה שיעדיפו את התיווך.
כמו כן, בתחילת הספר ישנו מבוא עיוני ובסופו אחרית דבר מאת חיים באר.
האסופה היא המשך לאסופה ״הלילה הזה כולו שירה״ שעסקה בקשר בין שירה להגדה של פסח, ויצאה בהוצאת ״איתמר סדרה לשירה״
״לשמוט, סיפור אהבה״/רחל מראני
בספר הזה מספרת מראני את סיפורה האישי.
היא הייתה נספחת התרבות של ישראל בוושינגטון, ואחר כך, מייסדת ״הקרן למצויינות בתרבות״ פרוייקט שהיה מפעל חייה.
על אף הצלחתה של הקרן(ושוב- יש שישאלו- מהי הצלחה?) הולכת ומתגברת ברחל תחושת מועקה לא ברורה, שהולכת ומתגברת עד שגם הגוף קורס פעם אחר פעם.
חשבון הנפש כאן עוסק בעיקר בשאלה מי אני עכשיו ומי אני רוצה להיות? מכאן נובעות עוד שאלות רבות, כמו במה אני רוצה לעסוק? על מה אני מסכימה לוותר? לאן ממשיכים ואיך?
למרות שמדובר בספר עיון הוא כתוב כסיפור אישי מרתק ושואב.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
הרקמה שבינינו/גילה בלפר
הפעם עוסק חשבון הנפש במערכות היחסים, בינינו לבין עצמנו ובעיקר בינינו ובין הקרובים לנו.
הספר משלב בתוכו שני ז׳אנרים- ספרותי ועיוני. הראשון , סיפור אישי של מי שגדלה כאן בארץ, למשפחה שעלתה מתימן, ומגיל צעיר מאוד התבוננה במערכות היחסים סביבה ובעיקר באלה של הוריה, הוא גם סיפורן של דיעות קדומות, על עדות שונות, על מקומן של נשים, על מהותה של זוגיות, זיכרונות אישיים שנוגעים בזיכרונות הקולקטיביים של כולנו.
החלק העיוני מדבר על הקבלה בין מערכות יחסים אשר הן לבין רקמת החיבור בגוף. רקמת החיבור היא הרקמה התומכת, מחברת ותוחמת בין איברי הגוף השונים. המודל מציע להתבונן בצורה דומה על מערכות יחסים.
כך למשל, השלד, חלק מרקמת החיבור שנועד לתת בסיס יציב ״ הוא כמו אבן היסוד- עליו מערכת היחסים שלכם נבנית. הוא הבסיס של כל הדברים. כשהם ברורים וגלויים, הם יהיו הדברים שישמרו וייצבו את היחסים בינכם.״
שני החלקים קשורים כמובן זה לזה.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
מפלצת הזיכרון/ישי שריד
כאן מדובר כבר בסיפורת של ממש, אם כי כשמדובר בישי שריד תמיד יש לפחות עוד רובד חשיבה אחד.
גיבור הספר, הוא זה שעושה חשבון נפש, בתוך מכתב שהוא כותב למעביד שלו. חשבון נפש בעניין תפקודו כמלווה משלחות למחנות ההשמדה בפולין.
מתוך הספר עולה גם חשבון הנפש שאנחנו כחברה צריכים לעשות, בנושא תעשיית הזיכרון והלקחים.
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן
ילד רע/יעל שכנאי
הספר הסוגר את הרשימה עוסק בחשבון הנפש של אווה, אמו של רוצח צעיר. הרוצח, בנה הבכור. מאלה המכונים ״בני טובים״
התעלומה אינה זהות הרוצח, אלא מה גרם לנער שיש לו הכל לקום ולרצוח, ללא כל סיבה הנראית לעין.
אמו מייסרת את עצמה בניסיונות להבין מה הקשר בין שורשיה ובין הדרך בה חינכה את בנה לבין העובדה שהוא רוצח.
זהו חשבון נפש, אשר במינונים נמוכים יותר כל הורה עוסק בו, או לפחות כל הורה חושב.
עד כמה הבחירה של ילדינו תלויה בנו? האם הערכים שלהם תלויים רק בחינוך שלנו? האם בחירה שגויה בעינינו משפיעה על האהבה אליהם?
עוד על הספר תוכלו לקרוא כאן