רוניה בת השודד, אחותה הפחות ידועה של בילבי

רוניה בת השודד היא אחותה הפחות ידועה של בילבי בת גרב. הכוונה כמובן לכך ששתיהן יצירי דמיונה של הסופרת השוודית הידועה אסטריד לינדגרן.

רוניה בת השודד מספר את סיפורה של רוניה, שאביה הוא מטיס, מנהיג חבורת שודדים. הלילה המאושר ביותר בחייו של מטיס הוא הלילה בו נולדה רוניה, ובזה הוא לא שונה מכל אב רגיל.

רוניה גדלה בשנים הראשונות לחייה בתוך אולם האבן, מאושרת ומוגנת על ידי חבורת השודדים בראשות אביה.

עם הזמן משתכנע אביה, בעזרת אשתו, לוביס, כי עליו לשחרר את בתו ולהניח לה לגדול כשהיא חופשיה לצאת.

רוניה מאושרת לגלות את היערות והטבע בכלל, יוצאת להרפתקאות, מגלה את אומץ ליבה, ובדרך מגלה גם את ברק.

ברק הוא בנו של מנהיג חבורת השודדים האחרת. אויבו המושבע של אביה.

הסיפור שהתחיל כסיפור של שנאה יוקדת ותחרות עזה בין האבות, הופך להיות סיפור של חברות אמיצה ואהבה בין רוניה בת השודד וברק בן השודד.

כיצד מגיבות על כך המשפחות? מה קורה לרוניה וברק במהלך חייהם?

את זה תקראו כבר בספר, עצמו כמובן.

לכאורה, מיוחד הספר לילדים, אולם גם למבוגרים צפויה הנאה, בעיקר אם יקראו אותה יחד עם ילדיהם.

הספר אינו מנוקד, מכיל 193 עמודים ומתאים לילדים מכיתה ד׳ ומעלה. (המלצות גיל הן תמיד בעירבון מוגל ותלויות הרבה יותר בקורא כמובן)

לא קראתי כמובן את המקור בשוודית, אך תרגומה של תמר שלמון-נסי קולח, והשפה עשירה.

מעבר להרפתקאות מה שאהבתי בספר הוא הפמיניזם המהדהד בין דפיו, ממש כמו בבילבי. רוניה היא נערה אמיצה רגישה וחכמה.

כך גם אמה, לוביס. אמנם מנהיג החבורה הוא מטיס, אך מי שקובע באמת את הלך הדברים היא לוביס.

מערכת היחסים בין רוניה לברק שיוויונית ואמינה, לעיתים הם נופלים קורבן לשנאה הקדומה עליהם גדלו, אך הם מצליחים להוציא את עצמם מתוכה ולהתעלות מעליה.

ברוח הפמיניזם, רוניה מצילה את ברק ממוות לא פחות פעמים מאלו בהן הוא מציל אותה.

בספרה לינדגרן, כמו בכל ספר טוב, יש יותר מרובד אחד.

מעבר לרובד סיפור ההרפתקאות שעומד יפה גם בפני עצמו, קיים כאמור הרובד הפמינסטי.

רובד נוסף הוא שיר הלל ליופיו ועוצמתו של הטבע. הנה ציטוט לדוגמא:

״והיא עמדה שם וכאילו טבעה באביב. הכל היה נפלא כל כך מסביב, היא שפעה אביב כולה וצייצה כציפור. היא הסבירה לברק:

׳אני מוכרחה לצייץ ולקרוא מן קריאת אביב כזו, אם לא אעשה זאת, פשוט אתפוצץ. תשמע! גם אתה ודאי שומע את האביב, לא?׳

הם עמדו דוממים והקשיבו לקולות הציוץ והזמזום, המלמול והזמרה ביער שלהם. הכל היה מלא חיים- העצים, המים והשיחים הירוקים. השיר הפראי של האביב נשמע בכל מקום.״

רובד נוסף הוא כוחה ההרסני ומיותר של שנאה, לעומת נצחונה של אהבה ויתרונותיו של שיתוף פעולה.

ספרים  נוספים העוסקים ברובד זה הם ״כשהנחש והעבר נפגשו לראשונה״  של שלי אלקיים, ״אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו״ של אפרים סידון, וכמובן ״רומיאו ויוליה״ של שייקספיר.

רובד נוסף הוא היכולת של ילדים להשפיע על הוריהם, ומה שהורים יכולים ללמוד מילדיהם.

מילה על האיורים. אייר אותם מאייר יפני בשם קצויה קונדו והם מוסיפים רוח חיים נעימה לספר. שונה לחלוטין ממה שידעתי על איורים יפניים.

אגב, רק לי דמותה המצויירת של רוניה על הכריכה מזכירה את דמותה של מרקו, הילד שמחפש את אמו?

לסיכום- מומלץ בחום!