״המיועד״ מאת חיים פוטוק בתרגום חדש

״המיועד״, ספרו הידוע של חיים פוטוק, בתרגום חדש של שי סנדיק(הוצאת תמיר סנדיק וידיעות ספרים) פותח חלון התבוננות אל עולם תרבותי שרובנו מכירים רק את חיצוניותו, עולמם של החסידים והמתנגדים.

מעט על העלילה ללא ספוילר:

ראובן מלטר הוא נער יהודי דתי בן שש עשרה. הוא חי בברוקלין עם אביו, מורה לגמרא, המקפיד על שילוב השכלה כללית לצד שמירת מצוות.

מלטר מתנגד למתנגדי החסידות

דני סונדרס, בן שש עשרה גם הוא, הוא בנו של אדמו״ר, המשתייך לזרם החסידי.

דני הוא ״המיועד״. כבנו הבכור של האדמו״ר, וכעילוי בתורה, ברור לכולם כי הוא ימשיך בדרכו ויירש את אביו בבוא היום כמנהיג החצר.

דני וראובן נפגשים לראשונה בנסיבות קשות ומפתיעות.

משחק בייסבול בין נבחרות שתי הישיבות מסתיים בפציעה קשה של ראובן על ידי דני. עינו של ראובן נמצאת בסכנה והוא מאושפז בבית חולים.

דני מגיע לבקר את ראובן בבית החולים ומבקש להתנצל.

מכאן מתחילה חברות ארוכת שנים בין השניים. חברות שיש בה מורדות ועליות, אהבה והתמודדות עם פערים גדולים.

דרך הסיפור מתגלה בפני הקוראים העולם החסידי, נסיבות היווצרותו ועקרונותיו, וכך גם עולמם של המתנגדים.

לעיתים נדמה שהפערים בין הזרמים בתוך דת אחת עמוקים יותר מהפערים שבין דת לדת.

במהלך העלילה מתברר גם שדני כלל אינו רוצה להיות אדמו״ר, אלא פסיכולוג.

דווקא ראובן תלמיד מצטיין במתמטיקה לא פחות מאשר בגמרא, מבקש להיות רב.

איך מגיבים שני האבות כאשר בניהם בוחרים בדרך שונה מזו שייעדו להם?

את זה כמובן לא אגלה לכם.

״המיועד״ הוא בין היתר סיפור על יהדות ברוקלין בתקופה היסטורית משמעותית.

הוא מתרחש בתפר שבין השואה להקמת מדינת ישראל, ושני המאורעות המשמעותיים האלה משפיעים גם על חייהם של הנערים.

לא פחות מכך זהו סיפור על חברות אמיתית והאתגרים שהיא מזמנת.

הנערים שהתחילו את היכרותם בתחרות הבייסבול ממשיכים להתחרות, בסוגיות תלמודיות

אני מודה שעל חלק מפלפולי הגמרא רפרפתי, אבל אי אפשר ממש בלעדיהם, כי הם המהות שמעסיקה את הדמויות.

יתרה מכך  הפלפולים הללו הם ציר בעלילה  שמשקף את התפתחותם האישית, התפתחות החברות ביניהם ואת מהות מערכות היחסים במשפחות.

עוד נושאים שעולים בספר הם הפסיכולוגיה, גאוניותו ומוגבלותו של פרויד, מתמטיקה והקשר שלה לפסיכולוגיה( ולא הכוונה היא לא לתופעה המכונה ״חרדת מתמטיקה״)

״המיועד״ נכתב לפני עשרות שנים. הוא יצא בעברית בשם ״הדגול״. (לא קראתי אותו.) התרגום החדש של שי סנדיק מצליח לעשות קסם. הוא מעביר את רוח התקופה מבלי שנחנק באבק שנצבר במשך הזמן.

התוצאה היא ספר קולח וסוחף על חברות אמיצה ובעיקר על היותם של החיים מורכבים ובעלי גוונים רבים מספור.