״גם קופים נופלים מעצים״ הוא ספרה השלישי של מעין רוגל.
בעודי כותבת את ההמלצה הזו, אני תוהה באיזו קטגוריה לשבץ אותו, האם הוא שייך לספרי עיון? לא. אבל גם אין מדובר בסיפורת.
ההחלטה קלה- ספרים מומלצים. כן, אני ממליצה עליו בפה מלא.
למי? לאנשים שמסכימים ליפול, לחפש, להתבונן פנימה, לקחת את עצמם ברצינות, אבל גם בקלילות וחופשיות.
למי שאין בו התנגדות ללמוד על עצמו כל יום שיעור מחדש, ולדעת שהשיעור הזה יכול להשתנות, שוב, ושוב.
למי שבני אדם מרתקים אותו, כי קודם כל זה הסיפור. סיפורה של בת אדם.
מוכנים?
על מה מסופר בכל זאת ב״גם קופים נופלים מעצים״?
זהו סיפורה של מעין רוגל, שכתבה את הספר. סיפור שמתחיל בגיל ארבע.
״תני אותן לילדה אחרת. אני לא רוצה יותר בלט, אני מושיטה לאמי את נעלי הבלט עם תום השיעור. בת ארבע, נמוכה לגילי. זעירה.
אז מה את רוצה? היא שואלת. חוג מכות, אני עונה, קראטה.״
שנה וחצי מאוחר יותר החלה מעין להתאמן באמנויות לחימה למיניהן.
הערה אישית- פעם ראשונה בחיי שהבנתי מה מושך אנשים למקום הזה. מדוע אמנויות לחימה נוצרו דווקא במזרח, וכמה הן רחוקות הן ממכות והן מספורט תחרותי.
בספר מתעדת מעין את מסעה האישי, הלמידה על גופה ונפשה, היציאה מהארון, המחלה של אהובתה, עד מותה, האובדן, החזרה לחיים, זוגיות חדשה, אימהות, ההתלבטות בין כתיבה ללחימה, המקום של הכתיבה בחייה וההשפעה של כל אלה על הנעשה בגוף, או אולי ההשתקפות של כך בגוף.
זה לא ספר הדרכה על אמנויות לחימה.
זה לא ספר סיכום קריירה.
זה לא ספר הדרכה על תורות המזרח.
נדמה לי שזו בעיקר הזמנה להכרות מרתקת. עם מעין ועם עצמי.
על שם הספר
״גם קופים נופלים מעצים״ נקרא כך, מתוך אחד השיעורים החשובים שלמדה מעין בגיל ארבע עשרה.
כשמרוב פחד להתרסק בנפילה לא הצליחה לבצע בעיטה צדית בקפיצה:
״כשראה המורה שלי את מצוקתי, את רגלי הנאחזות בקרקע באימה, ניגש אלי. זה פשוט, אמר, כדי ללמוד לקפוץ, כדי להצליח לעוף, דבר ראשון עלייך להסכים ליפול.״
ואני נזכרת באחת המורות החשובות לחיים שזכיתי בהן, שאמרה:
״כדי להגיע אל הצעד הבא, את מוכרחה להסכים להרים את הרגל, לוותר על המקום הנוכחי.״
מעין רוגל מספרת עוד ועוד על הכישלונות, וזה שינוי כל כך מרענן ומחזק.
״צברתי פציעות במקום נצחונות.״
״מאמן הנבחרת צועק. אני כישלון, כך נדמה לי שהוא אומר, ואם אינו אומר, מצויה המילה הזו במרווחים שבין מילותיו.״
״לא הייתי מי שאני בלי אוסף הכישלונות המפואר שלי״
סימנתי לי בספר עוד ציטוטים רבים. אני אחזור אליו.
״המאסטר אומר לנו- דברים מרובעים לא זזים. כדי לזוז צריך להיות עגול.״
״הרכות, למדתי, היא עוצמה בפני עצמה. לנפילה, כך למדתי, צריך להתמסר.״
״כדי לעמוד ביציבות עלי להתמסר לקרקע המשתנה.״
לפני סיום- ראיתם כמה יפה עטיפת הספר? איירה ועיצבה שרית עברני.
את הציטוט האחרון אני מקדישה הן לעצמי והן לחלק מחברותי שאולי מסמנות כרגע לעצמן את הספר כרוחני ומדלגות עליו:
״ככל שהשיעור חשוב, ההתנגדות אליו גדולה.״