״נופש מופלא״ מבחר סיפורים קצרים של מיכאיל זושצ׳נקו

״נופש מופלא״ הוא אוסף של סיפורים קצרים שנכתבו ברוסית על ידי מיכאיל זושצ׳נקו, בשנות העשרים של המאה הקודמת, ותורגמו כעת לעברית על ידי יואל נץ. (ספריית פועלים)

ספרות טובה היא אל זמנית, וגם על זמנית.

מבחינה זו ״נופש מופלא״ הוא ספרות טובה.

המצבים שהוא מעלה בספר אמנם כוללים מאפיינים תקופתיים, אך הליבה שלהם היא הסיפור האנושי. מערכות היחסים שבין בני האדם.

הדמויות של זושצ׳נקו הן מפשוטי העם, לעיתים אפילו עלובות, והמצבים אליהן הן נקלעות מגוחכים ואבסורדיים.

כאשר מדובר באסופת סיפורים, לא תמיד הרמה אחידה.

כך קורה במקרה של ״נופש מופלא״. חלק מהסיפורים מבריקים ממש. אחדים דיברו אלי פחות.

חלק מהסיפורים מזמינים להמשיך ולקרוא עוד בספר, אבל ההמלצה שלי היא לקרוא בהפסקות ולא כיחידה רצופה.

הנה כמה פנינים שמצאתי בספר:

״אי אפשר לתאר את יגונו של האב הצעיר המאושר.״ מתוך הסיפור ״אבא׳לה״

פתיחת הסיפור ״תחנה כפויה״ היא הדגמה נהדרת לעל זמניות. למרות שהטקסט נכתב לפני קרוב למאה שנים, הוא עדיין רלבנטי:

״ישנם בני אדם שמשום מה אינם יודעים לנפוש.

יש מי שמבלים את כל החופשה שלהם בדאגות: פן תשמוט חלילה המטפלת מידיה את הילד ארצה.

יש אחרים, המגיעים אל מקום הנופש, מהלכים במשך שבועיים כמו הזויים: אין הם מסוגלים להתרגל אל הטבע הזר הזה או אולי למגורים המשותפים.

השלישיים, אלה בכלל לא יכולים להימצא בלי עבודה. וכיוון שנותרו בלא מעש, נשמטת להם לחלוטין הקרקע מתחת לרגליים: הם מרזים, משתעלים ושוקעים בפסימיות.

הרביעיים פוחדים, שמא יטלטל אותם רעש אדמה.

את החמישיים תוקפת תחושת בטן, כי בשעת החופשה שלהם מישהו יזנב בהם בעבודה.

את אלה האחרונים אפשר להבין, כיוון שדברים כאלה קורים. יש ובן אדם יושב במקומו לאורך שנים ולא קורה לו שום דבר. אבל אך נסע לחופשה- ומשהו מסוג זה מוכרח לקרות לו.

רבים בגלל זה אינם אוהבים למוש מן המקום ומעדיפים לנפוש במקומותיהם.״

בסיפור בשם ״האהבה״  מתגלה הציניות של זושצ׳נקו במיטבה.

בתחילת הסיפור מכריז וסיה בפני משנקה על אהבתו במיני מחוות דרמטיות ומוכן אף לסכן את חייו רק כדי להוכיח עד כמה הוא מאוהב:

״מריה וסילייבנה, אני באמת מעריץ אותך ואוהב. רק תגידי: תשתרע וסיה על גבי הפסים ושכב עד בוא החשמלית הראשונה- ואני אשכב, חי נפשי…״

אך דקות מאוחר יותר, כשהזוג נתקל בשודד, אשר מצווה על וסיה להתפשט ולתת לו את כל אשר לגופו, מתלונן וסיה על כי רק הוא נשדד ואילו על אהובתו חס השודד, ואיה הצדק? מוחה וסיה על האפלייה.

גם הדימויים של זושצ׳נקו נהדרים, כך למשל:

״קולו השקט כתיקן״

ולסיום הנה פתיחה נהדרת לסאטירה מצויינת על כתיבה והסיבה בגללה אנשים כותבים.

ההפתעה האמיתית מתגלה בסוף הסיפור, ואותה כמובן לא אגלה לכם.