שרית פליין
״לאמץ אחות״ הוא ספר חדש שכתבה אירית שטייף שושני ומתאים לילדים בגילאי עשר ומעלה. (הוצאת הקיבוץ המאוחד) הוא נוגע בצורה רכה בנושאים קשים כמו ילדי אומנה, הפרעות אכילה ובריונות.
הנגיעה הרכה הזו היא כוחו וגם מגבלתו. זו הסיבה שאני חושבת שהוא מתאים לילדים בגילאי עשר ומעלה, אבל פחות לבני נוער.
מייד ארחיב.
ראשית מעט על על העלילה של ״לאמץ אחות״
שרית, תלמידת כיתה ו׳ היא בת יחידה לזוג הורים מסורים, חמים, פתוחים וקשובים. אביה מוכר בחנות ספרים המאמין( ובצדק רב לדעתי) כי מי שקורא ספרים יכול לדלג מדי פעם על שיעורים בבית הספר.
אמה היא דיאטנית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה אצל בנות נוער.
באחד הימים מתבשרת שרית, כי קארין, חברתה הטובה ביותר עוברת לגור בארצות הברית.
בדיוק באותו יום מגיעה לביתה הגר, הצעירה משרית בשנה, ומצטרפת למשפחה כילדת אומנה.
שרית המתמודדת הן עם הפרידה מחברתה הטובה , לא פנויה לקבל את הגר.
מה גם שיחסם החם ואוהב של הוריה להגר מעורר את קנאתה.
היא מנסה לגרום להוריה לוותר על הגר על ידי כך שתרזה, ותפתח בעיות אכילה, בתקווה שהוריה יבינו שעליהם לוותר על הגר לטובתה.
אלא שהגורל מתערב בדמותה של דוני, הכלבה של קארין, אותה אמצה משפחתה של שרית עד שתשוב משפחתה של קארין לארץ.
דוני בורחת מהבית, ושרית והגר משתפות פעולה בחיפושים אחריה.
החיפושים מקרבים בין הבנות ויוצרים מפנה בסיפור.
כאמור, נושאים קשים. הגר היא ילדת אומנה, אשר עברה ממשפחתה הביולוגית אשר מעולם לא באמת גדלה אותה, שתי מסגרות עד שהגיעה למשפחתה של שרית.
לי אישית חסרה קצת יותר נגיעה בכאב הזה, התחושה שלי היתה של נגיעה קלילה בפצע עמוק.
אולי הסיבה לכך היא הגיל של הקוראים.
יחד עם זאת, קצת מוזר לי שמהרגע הראשון הגר מרגישה בבית והבעיה היחידה היא שרית.
אהבתי את העובדה שנושא בעיות האכילה מוצף, והסיפור מראה באיזו קלות בעיה כזו עלולה להיווצר.
הכתיבה של אירית שטייף שושני קולחת ומעניינת, קל לאהוב את הדמויות שלה.
אהבתי את המסר העולה מהסיפור שמשברים יכולים להביא אתם דברים טובים.