שרית פליין
״לידה״, ספרה של עמנואלה ברש רובינשטיין הותיר אותי בתום הקריאה ברגשות מעורבים, מבולבלת מעט.
אחת הטענות, המוצדקות בעיניי, היא שלא מספרים לנו את האמת על לידה, אימהות והורות בכלל.
הספרות מלאה מיתוסים על האושר הגדול, התאהבות מיידית בתינוק, ושאר הבטחות נפלאות ואף אחד כמעט לא מנפץ את השקר הגדול.
אני זוכרת שכאשר ילדיי היו כבר כבני עשר או יותר, קראתי את ספרה של ליהיא לפיד ״אשת חייל״. מצד אחד נשמתי לרווחה, מצד שני הצטערתי שלא קראתי אותו עוד בשלב ההריון.
מאז חלפו אי אלו שנים. אנחנו הנשים מדברות ביננו יותר ויותר, וגם בספרות מתחילים לראות את התמונה המלאה, העגולה והמורכבת כל כך שנקראת לידה וכל מה שבא בעקבותיה.
״לידה״ הוא לכאורה ספר מהמגמה הזו, ואמור היה לשמח אותי.
מאחר וקראתי עד העמוד האחרון ניתן להבין שהוא לא שיעמם אותי.
זהו רומן המורכב ממונולוגים בשישה(!) קולות.
דפני, אישה צעירה, עובדת סוציאלית, נשואה לאמיר.
העלילה משתרעת מהרגע בו נודע לדפני כי היא בהריון ועד ליום הולדתו הראשון של בנה.
אמיר, בעלה של דפני, רואה חשבון. מאוהב באשתו אך מרגע שהיא בהריון הוא בוגד בה באובססיביות.
בשלב כלשהו, גם היא מנהלת רומן משלה.
שני הקולות הנוספים שייכים להוריו של אמיר, שהלידה הופכת אותם לראשונה לסבא וסבתא.
כנולד אמיר, הסתבכה מאוד הלידה, ולאחריה אושפזה אמו למשך כמה חודשים במחלקה הפסיכאטרית בשל דיכאון לאחר לידה.
בחודשים הראשונים לחיי אמיר, תפקד אביו כאב ואם.
בשורת ההריון מעירה בשניהם זיכרונות ופחדים.
שני הקולות האחרונים ברומן שייכים לגיא ואביגייל, בני זוג, חבריהם של אמיר ודפני.
אביגייל, מעצבת פנים, עסוקה בעיצוב בתים של אחרים ומסרבת להפוך לאם. היא הודיעה על כך לגיא מתחילת מערכת היחסים שלהם ולכאורה הוא שלם עם העניין.
אלא שההריון של דפני ובמיוחד הלידה מעוררת בתוכו את התשוקה לתינוק משלו ומערערת את היחסים בינו לבין אביגייל.
מה אם כן הבעיה שעורר בי הספר? מדוע הבלבול והרגשות המעורבים?
ראשית, נדמה לי שהכותבת עברה לקיצוניות השניה. רוב הזמן האווירה העולה בספר מכל הדמויות היא של מרירות והחמצה. נכון, אם להיות כנים, הורות בכלל, ובתקופה הראשונה בפרט היא לא מפעל הממתקים שמכרו לנו פעם, אבל היא גם לא חמוצה.
עוד נכון שמדובר כאן ברומן, המספר סיפור מסויים ולא במניפסט של העמותה לעידוד הילודה ויש גם סיפורים כאלה.
אולי הבעיה היא המינון שלא לגמרי מאוזן. גם דיכאון לאחר לידה, גם בגידה כפולה( ואמיר עוד מוסיף ומעצבן- לא רק שהוא בוגד הוא גם ממציא לעצמו כל מיני תירוצים ילדותיים ומטופשים. הוא לא עורר בי חמלה, אלא כעס, וזו אולי עוד בעיה.משהו בדמויות לא מספיק עגול כדי לעורר חמלה.) גם ההתלבטות בין קריירה להורות, גם ההתלבטות בין ויתור על אהבת חייך לויתור על אבהות, גם בחירה באימהות יחידנית( אחת מדמויות המשנה) גם אימהות יחידנית בעל כורחן של שתי דמויות נוספות.
כל זה קצת יותר מדי, ומצד שני, טוב שיש מקום גם לקולות כאלה.