שרית פליין
״אהבה חורגת״, ספרה החדש של פרנצ׳סקה סגל (הוצאת ידיעות ספרים) מוגדר על גבי הכריכה הקדמית ״קומדיה מושלמת, שוקקת חיים, על איך מתנהגים כשכולם משתגעים״ או כך לפחות הגדיר אותה הניו יורק טיימס בוק ריוויו, ממנו לקוח הציטוט.
ובכן, ״אהבה חורגת״ הוא ספר קריא ביותר, אבל בהחלט רחוק מלהיות קומדיה והניסיון להציגו ככזה חוטא לספר לדעתי.
לא נראה לי שפרנצ׳סקה סגל התכוונה בכלל לכתוב קומדיה.
״אהבה חורגת״ הוא דרמה, לעיתים נוגעת ללב, לעיתים מכעיסה, פה ושם חוטאת בקלישאות, אך הן נסלחות ובסך הכל כאמור, מדובר בספר קריא, מתאים לחופשה או סתם כשרוצים ספר קליל, פסק זמן בין ספרים שדורשים יותר אנרגיה.
מעט על העלילה של ״אהבה חורגת״
ג׳וליה אולדן, אלמנה בשנות הארבעים המאוחרות, חיה בלונדון ומגדלת את גוון, בת השש עשרה.
אחרי שש שנים של אלמנות וחיים המרוכזים אך ורק בבתה, היא מכירה את ג׳יימס, רופא אמריקאי, החי אף הוא בלונדון, גרוש ואב לבן ובת.
השניים מתאהבים וכשהקשר הופך לרציני עובר ג׳יימס לגור בביתה של ג׳וליה יחד עם בנו, נייתן בן השבע עשרה.
בתחילה מתנגדים נייתן וגוון לקשר בין הוריהם, מזעיפים פנים ועושים כל מה שמתבגרים יודעים לעשות כמחאה נגד הוריהם.
ג׳יימס וג׳וליה עושים ככל יכולתם כדי ליצור משפחה חדשה והרמונית.
הקרח בין נייתן לגוון מתחיל להישבר דווקא בנסיעה משפחתית משותפת לארצות הברית, לביקור אצל פמלה, אשתו לשעבר של ג׳יימס.
ג׳יימס וג׳וליה נושמים לרווחה, אלא שההקלה זמנית בלבד.
לתדהמתם מתחוור להם שמתחת לאפם נוצר זוג רומנטי חדש- נייתן וגוון.
ההורים ההמומים (מה הם כל כך המומים? למה שזה לא יקרה בעצם?) נזעקים ועושים ככל יכולתם להפריד בין השניים.
זה השלב שבו הם, ההורים די הרגיזו אותי. ההתנהגות שלהם צבועה ואנוכית.
התגובה של הצעירים לניסיונות ההפרדה של הוריהם היא כמובן הידוק הקשר ביניהם.
העניין הולך ומסתבך, כשגוון מגלה שהיא בהריון, מנייתן כמובן.
לא אגלה לכם מה קורה בהמשך, אבל כן אגלה שאם קודם ההורים הכעיסו אותי, הרי בשלב הזה הם הכעיסו הרבה יותר.
דווקא הדמויות של סבה וסבתה של גוון, הוריו של אביה המנוח עוררו בי חיבה.
הספר אמנם נכתב על ידי סופרת בריטית ומתרחש בלונדון, אבל קו העלילה וסגנון הכתיבה הם הרבה יותר אמריקאים מבריטים, וכך גם הסוף די צפוי.
כאמור, מומלץ כשרוצים ספר קליל.