״סוכנות בילוש מס׳ 2״ – כשהנאה ואיכות נפגשות

״סוכנות בילוש מס׳ 2״ הוא ספר ילדים המכיל  שני סיפורי בלשים לילדים.

כתב ירן ליאר הורסט, אייר הנס ירגן סנדס. ואל התרגום המצוין של דנה כספי אגיע בהמשך.

טיריל ואוליבר הם שני חברים,  שכנים, בת ובן, ילדים בלשים המתגוררים באלבסטד, נורבגיה.

הסוכנות שלהם נקראת כך משום שהיא ממקומת בבית מס׳ 2 ברחוב, בביתו של אוליבר.

זוכרים כמה אהבנו בתור ילדים לקרוא על חמשת הבלשים והכלב או השביעיה הסודית?

ככה הילדים שלכם יאהבו לקרוא את הספר הזה.

תיכף אגיע לכל הסיבות שבזכותן אני כמבוגרת אוהבת את הספר הזה,אבל לפני כן סיפור קצרצר ועצוב:

כשהייתי מורה שאלתי לא פעם תלמידים בבית ספר יסודי למה לדעתם כדאי לקרוא ספרים, קיבלתי מגוון תשובות.

התשובה היחידה שכמעט ולא נאמרה היא : ״כי זה כיף״

נכון, חשוב לקרוא ספרים, אבל חשוב לא פחות לגלות שקריאה היא הנאה, כיף. פשוט ככה!

״סוכנות בילוש מס׳ 2״ הוא ספר שמזכיר בדיוק את העניין הזה. לקרוא זה כיף!

יש בספר שני סיפורי תעלומה ששני הילדים הבלשים פותרים, יש עניין רב, הטובים מנצחים, כיף!

ועכשיו נעבור לכל שאר היתרונות שלו שבזכותם ״סוכנות בילוש מס׳ 2״איכותי בעיניי

״סוכנות בילוש מס׳ 2״ הוא ספר פמיניסטי מהסוג הטוב. לא כזה שיוצא עם אג׳נדה ומנופף בה, אלא בצורה הטבעית ביותר, והיא זו שמחלחלת בסופו של דבר לילדים.

כבר בדף הראשון, בו מוצגות הדמויות מופיעה טיריל ראשונה, ולצד האיור שלה כתוב:

״ככל הנראה הילדה הכי קשוחה באלבסטד. מעזה לפעול כשאחרים מהססים. בעלת תושייה וספורטיבית, מבינה במחשבים.״

מייד אחריה מופיע הבן, אוליבר ועליו כתוב:

״בלש מבריק. רואה מה שאיש מלבדו לא רואה. אוהב לאכול ולחשוב מחשבות עמוקות. בעל כישורים טכניים. מהיר תפיסה והרפתקן.״

כמה מרענן שהבת היא הקשוחה וספורטיבית והבן הוא זה שאוהב לחשוב מחשבות עמוקות.

בהמשך, כשהשניים צריכים לבחור מי יעבור דרך צינור פלדה נופלת על המשימה על טיריל שכן אוליבר טוען שהפתח צר מדי עבור בטנו, טיריל מסכימה ואז מגיעה הטקסט הבא:

״למען האמת, צינור הפלדה היה רחב מספיק בשביל אוליבר, אבל היא הייתה הקשוחה והאמיצה מבין שניהם. זה היה העניין.״

יתרון נוסף של ״סוכנות בילוש מס׳ 2״, כמו בכל ספרי רימונים היא ההקפדה על השפה וכאן אני מגיעה לתרגום המצוין של דנה כספי.

הנה לקט קצר לדוגמא מאוצר המילים שליקטתי מתוך הספר:

״סְבָכָה, נדה בראשה, פאתי היער, אור השחר שאפף אותם״

המינונים מדוייקים כך שנוצר תמהיל שמאפשר קריאה קולחת ומותאמת לילדים ועדיין שומרת על ניחוח ספרותי.

הנה שתי דוגמאות נוספות:

באחד הפרקים מופיע המשפט: ״איש כבר לא משחק״ ניסוח הרבה יותר ספרותי, מ״אף אחד לא משחק״

בפרק אחר מופיע משפט שמייד כשקראתי אותו הרגשתי את המצלול העולה מהטקסט:

״ינשוף נשף איפשהו״

גם כאן, בחירה חכמה של המתרגמת, שהרי אפשר היה לכתוב ינשוף נשף במקום כלשהו ולאבד את המצלול.

כל הדברים הללו הם כמובן ניתוח בעיניי הקורא המבוגר, אבל הם חלק גדול מההנאה הנגרמת לילד הקורא וכפי שאני אומרת שוב ושוב, ילדים כן קוראים, צריך פשוט לזמן להם ספרים טובים.

מתאים לקריאה עצמית מכיתה ג׳ עד ו (תלוי כמובן בילד)

להאזנה גם מגיל חמש.