שרית פליין
״מה אתה מסתכל על״ הוא ספרה השני של תמר מרין. (הוצאת ידיעות ספרים)
על ספרה הקודם, ״ילדים״ כתבתי כאן
אתמול בלילה התחלתי לקרוא את ״מה אתה מסתכל על״. היום ביליתי איתו את שעות אחר הצהריים.
מאחר ומדובר בספר של סיפורים קצרים, היה התכנון שלי לקרוא שניים שלושה סיפורים ולהמשיך לעיסוקים אחרים.
הבעיה היחידה עם התכנון הזה היא שהספר פשוט שאב אותי. מצאתי את עצמי בולעת סיפור אחרי סיפור.
אהבתי את כולם, פרט לאחרון שלא ממש התחברתי אליו.
על המבנה המיוחד של ״מה אתה מסתכל על״
כאמור מדובר בסיפורים קצרים, וניתן לקרוא כל סיפור בפני עצמו, אלא שיש גם קשר בין הסיפורים, חלק מהדמויות חוזרות בסיפורים אחדים, בתקופות שונות בחייהן.
יש גם קשרים נוספים בין הסיפורים, אבל לא אוכל לגלות לכם מחשש ספוילר.
כן אגלה שגילוי הקשרים האלה הוא חלק מגורמי ההנאה בספר.
שמו של הספר הוא גם שמו של אחד הסיפורים וציטוט מתוכו.
על הכתיבה של תמר מרין
תמר מרין לא עושה הנחות. היא לא מתנחמדת. מצד שני היא גם לא מתריסה או דוחפת אג׳נדות בכפית לקורא.
היא מספרת סיפורים כמו מצלמה עם זום אין על מצבים מוכרים לרבים מאוד מאיתנו וגם על מצבים פחות מוכרים.
אותו זום אין נשלח היישר לנפש, פחות לתיאורי חוץ ולא פעם מצב כזה עלול ליצור מועקה.
אלא שדרך הכתיבה שלה ב״מה אתה מסתכל על״ מייצרת איוורור. הומור אירוני דקיק מפעם לפעם, רגעים של אופטימיות, הם חלק מהכלים שלה לאיוורור.
כמו ב״ילדים״ גם ב״מה אתה מסתכל על״ יש שני נושאים מדוברים.
האחד הוא היחס שבין הורים לילדים.
לעיתים הילדים הם צעירים ממש, בגיל בית ספר ולעיתים מבוגרים.
כך למשל הסיפור הפותח הוא על זוג צעיר יחסית. אמו של הבעל היא כפייתית ומערערת את הבעל עד כדי כך שהוא מחליט לנתק עמה את הקשרים לחלוטין.
בתגובה היא מאיימת (ומבצעת) להפסיק את התמיכה הכלכלית בזוג.
וכמו ב״ילדים״ גם כאן, עולות השאלות של עד מתי ילד נחשב ילד, ומה מותר להורה לעשות בתמורה לתמיכה כלכלית, ובכלל מהי מערכת יחסים בריאה בין הורים לילדים בוגרים?
סיפור אחר הוא על ילדה, בת לאמא סופרת מתוסכלת. דווקא הבת היא זו אשר מוזמנת לראיון בגלי צה״ל לאחר סיפור יוצא דופן שכתבה.
מאותו סיפור עולה סוגיית הילד ההורי או ההורה הילדי. האם די מעורערת, הילדה בוגרת לגילה. ומה המחיר?
כפי שהבנתם משתי הדוגמאות הנושא השני המדובר בספר הוא היחסים שבין ספרות לחיים. בין סופרים לבין עצמם.
בין סופרים לועדות פרסים ובין סופרים לקוראים.
אחד הסיפורים החזקים ביותר בעיניי הוא ״הסופרת מתארחת״ ובו, לא במקרה, שמה של הדמות היא תמר.
היא סופרת, מתארחת ב״סלון ספרותי״ ובדיעבד מתברר שהוזמנה רק כדי להכנס לתוך מארב של קהל נשים בגיל הוריה שבה איתה חשבון על החשבון שהיא באה בכתיבתה עם דור ההורים.
הסיפור שמהלך על הגבול שבין הקומי גרוטסקי למפחיד התקיים במציאות.
כאמור, יש קוים משותפים בין שני ספריה של תמר מרין, אלא שיש גם הבדל ברור.
האומץ והבשלות ניכרים הרבה יותר ב״מה אתה מסתכל על״.
המלצה שלי- פנו לעצמכם שלוש שעות וקראו אותו.