״גן עדן וגיהינום״ הפרוזה הפואטית של יון קלמן סטפנסון

״גן עדן וגיהינום״ ספרו של יון קלמן סטפנסון, בתרגומה הקולח של דנה כספי (הוצאת מודן) הוא הספר האיסלנדי השני שאני קוראת.

הקודם היה ״פרפרים בנובמבר״

שני ספרים זה כמובן לא מדגם מייצג, אבל עד כה איסלנד הספרותית טובה אלי.

״גן עדן וגיהינום״ הוא לא ספר שמיועד לחובבי עלילות מהירות מרובות התרחשות.

למעשה כמעט ואין בו עלילה.

עיקר ההתרחשות היא בראשו של הנער עליו מסופר ושל המספר ששוזר תובנות בלשון רבים, כאילו המספר מייצג את איסלנד או לפחות את הכפר בו מתרחש הסיפור.

חובבי הפרוזה הפואטית, ההתבוננות הפנימית, והקריאה האיטית יתענגו עליו כמוני.

מעט על העלילה של״גן עדן וגיהינום״

כאמור, כמעט ואין עלילה.

הנער, המכונה כך בסיפור וחברו היחיד ברד׳ור, יוצאים למסע דיג.

הם יוצאים שישה וחוזרים חמישה. זה לא ספוילר. זה נאמר מההתחלה ובגב הספר.

הנער, נותר לבדו. ועכשיו הוא במסע משל עצמו. מסע חזרה אל הכפר ממנו הגיעו, כדי להחזיר לבעליו את הספר שברד׳ור קרא בו שוב ושוב לפני מותו.

למעשה, בצורה עקיפה הספר הזה גרם למותו של ברד׳ור.

במקביל, הנער יוצא במסע פנימי, מסע שבסופו יחליט האם הוא מצטרף אל חברו או נשאר בחיים.

את היתר תקראו בעצמכם.

כשחיים באיסלנד אי אפשר כנראה שלא לתת לטבע לדבר. למעשה בשני הספרים האיסלנדים שקראתי, הטבע הוא חלק מהותי מהסיפור.

החורף אכזרי במיוחד ואז מגיע האביב