איסלנד הספרותית טובה אלי. חובבי הפרוזה הפואטית, ההתבוננות הפנימית, והקריאה האיטית יתענגו על ״גן עדן וגיהינום״ כמוני.
״גן עדן וגיהינום״ ספרו של יון קלמן סטפנסון, בתרגומה הקולח של דנה כספי (הוצאת מודן) הוא הספר האיסלנדי השני שאני קוראת.
הקודם היה ״פרפרים בנובמבר״
שני ספרים זה כמובן לא מדגם מייצג, אבל עד כה איסלנד הספרותית טובה אלי.
״גן עדן וגיהינום״ הוא לא ספר שמיועד לחובבי עלילות מהירות מרובות התרחשות.
למעשה כמעט ואין בו עלילה.
עיקר ההתרחשות היא בראשו של הנער עליו מסופר ושל המספר ששוזר תובנות בלשון רבים, כאילו המספר מייצג את איסלנד או לפחות את הכפר בו מתרחש הסיפור.
חובבי הפרוזה הפואטית, ההתבוננות הפנימית, והקריאה האיטית יתענגו עליו כמוני.
מעט על העלילה של״גן עדן וגיהינום״
כאמור, כמעט ואין עלילה.
הנער, המכונה כך בסיפור וחברו היחיד ברד׳ור, יוצאים למסע דיג.
הם יוצאים שישה וחוזרים חמישה. זה לא ספוילר. זה נאמר מההתחלה ובגב הספר.
הנער, נותר לבדו. ועכשיו הוא במסע משל עצמו. מסע חזרה אל הכפר ממנו הגיעו, כדי להחזיר לבעליו את הספר שברד׳ור קרא בו שוב ושוב לפני מותו.
למעשה, בצורה עקיפה הספר הזה גרם למותו של ברד׳ור.
במקביל, הנער יוצא במסע פנימי, מסע שבסופו יחליט האם הוא מצטרף אל חברו או נשאר בחיים.
את היתר תקראו בעצמכם.
כשחיים באיסלנד אי אפשר כנראה שלא לתת לטבע לדבר. למעשה בשני הספרים האיסלנדים שקראתי, הטבע הוא חלק מהותי מהסיפור.
החורף אכזרי במיוחד ואז מגיע האביב
״אפריל בא אלינו עם תיק עזרה ראשונה ומנסה לרפא את פצעי החורף״
זהו סיפור על התמודדות של האדם מול הטבע ולא פחות מכך מול עולמו הפנימי:
״האדם הוא יצור מוזר. הוא ריסן את כוחות הטבע, גבר על קשיים שנראו כאילו לא ניתן לגבור עליהם , הוא אדון תבל, אבל כמעט אינו שולט במחשבותיו ובמעמקים שתחתיהן.״
זה סיפור על עוצמתן ומגבלותיהן של המילים.
״יש אולי מילים שיכולות לשנות את העולם,הן יכולות לנחם אותנו ולמחות את דמעותינו. יש מילים שכמוהן ככדורי רובה, אחרות הן צלילי כינור. יש שביכולתן להמס את הקרח סביב הלב, ובימים קשים מנשוא, כשאולי איננו חיים ואיננו מתים, אפשר אפילו לשגר מילים כצוותי חילוץ. עם זאת, אין די במילים, ואנחנו אובדים בשדות הבור של החיים אם אין בידינו אלא קולמוס לאחוז בו.״
״יש שירים שלוקחים אותנו למקומות שאליהם לא מגיעות המילים, המחשבות, הם לוקחים אותך אל המהות עצמה, החיים נעצרים להרף עין ונעשים יפים, נעשים צלולים מרוב תחושת אובדן ואושר. יש שירים שמשנים את היום, את הלילה, את חייך. יש שירים שמשכיחים ממך, משכיחים את הדכדוך, את חוסר התקווה, אתה שוכח את מעיל העור, הכפור בא אליך, אומר, שעתך הגיעה, ואתה מת.״
כן, זה ספר שהמוות נוכח בו במלוא עוצמתו, מבלבל את החיים, וגם מחזק אותם.
זה ספר ללגום אותו לאט. כמו שירה, ולתת לו לחלחל, להמשיך להתהלך בתוכנו.