לפיליפ קלודל אין דעה טובה מדי על המין האנושי, או אולי רק על אלה שהוא בוחר לכתוב עליהם, והוא עושה זאת בצורה שהיא לא פחות מגאונית.
"ארכיפלג הכלב" ספרו החדש של פיליפ קלודל, בתרגומו של שי סנדיק (הוצאת תמיר//סנדיק) הוא ספר מחלחל תרתי משמע. הוא גם מחלחל לאיטו, לוקח קצת זמן להתחבר אליו, ואז הוא ממשיך לחלחל במחשבות ולהתהלך איתן בכל מקום, וגם גורם לא מעט לחלחלה.
לפיליפ קלודל אין דעה טובה מדי על המין האנושי, או אולי רק על אלה שהוא בוחר לכתוב עליהם, והוא עושה זאת בצורה שהיא לא פחות מגאונית.
מעט על העלילה של "ארכיפלג הכלב" ללא ספוילר:
"ארכיפלג הכלב" נקרא כך על שם המקום הדמיוני בו מתרחשת עלילת הספר. קבוצת איים אשר צורתם יחד יוצרת מראה דמוי כלב.
העלילה מתמקדת באחד האיים האלה, מקום קטן, מוזנח וזניח, אשר תושביו מכירים היטב זה את זה, והזרות של מי שלא נולד שם עומדת לו לרועץ.
ולמרות זאת:
"הסיפור שאתם עומדים לקרוא ממשי כפי שאתם ממשיים. הוא מתרחש כאן כפי שיכול היה להתרחש שם. יהיה נוח מדי לחשוב שהסיפור התרחש במקום אחר. אין חשיבות לשמות הנפשות הפועלות. אפשר לשנות אותם. להחליף אותם בשמותיכם. אתם דומים להם עד מאוד, קורצתם מאותו חומר שאינו בר- שינוי. אני בטוח שבמוקדם או במאוחר תשאלו את עצמכם שאלה לגיטימית: האם הוא היה עד למה שהוא מספר לנו? אענה לכם: כן, הייתי עד. כשם שאתם הייתם עדים אך סירבתם לראות."
אחרי שקוראים את "ארכיפלג הכלב" במלואו מבינים שהפסקה הזו היא תמצית הפחד בספר הזה.
אל האי הנידח הזה נסחפות יום אחד שלוש גופות ומתגלות על ידי ראש האי וקבוצת תושבים.
המעשה ההגיוני והצפוי הוא לפנות למשטרה, אך ראש האי מקבל החלטה ומצרף אליו בעל כורחם, או שמא בהסכמה את שאר המגלים לקבור בסתר את הגופות ולא לדבר על כך לעולם.
מדוע? מסיבות פוליטיות וכלכליות.
מי הן הגופות? הדבר הולך ומתגלה, בכל פעם מתבררת עוד פיסת מידע, וההבנה של עומק הרוע מחלחלת, תרתי משמע.
הבחירה של קלודל בדמויות שומרות הסוד מצמררת וגאונית במידה שווה.
זהו סיפור שאפשר להתייחס אליו נקודתית, אבל המשמעות הסמלית שלו כפי שרומז הפתיח היא החשובה.
זהו סיפור על היחיד מול הקבוצה, האאוטסיידר מול העדר, וכאמור אין לו דעה טובה על בני אדם:
"אובידיוס כתב שהזמן מחריב הכול, אבל הוא טעה. רק בני האדם מחריבים הכול ומחריבים את בני האדם ומחריבים את עולמם של בני האדם. הזמן מביט בהם קמים ונופלים."
אחת התובנות העיקריות שלי מהספר היא כי הרוע אצל בני אדם שאינם רעים מיסודם מכרסם ומכלה אותם, לא פחות מאת קורבנם.
לא קל לקרוא אותו בגלל המחשבות שהוא מעורר, אבל כדאי מאוד, דווקא בגללן ובגלל איך שהוא כתוב, בשפה הקלודלית.
מוזמנים לקרוא על שלוש יצירות נוספות של קלודל.